You Are Here: Home » Responsa Resource » Daily Living » Avel Attending Kollel Dinner

Avel Attending Kollel Dinner

Question:
Is it mutar for an avel (תוך י”ב חודש לאביו) to attend a dinner for a mosad? What about a dinner to benefit a Kollel and a yungerman in the Kollel is an avel ל”ע? There will be no music at the dinner.

Answer:

The minhag of Ashkenazim brought in Y:D 391:2 is not to attend any seuda, even a seudas mitzvah which is without music and rejoicing. To attend a dinner would seem to be included in this minhag. One could certainly attend for the speeches, to say mazal tov to the honorees and the like, but should not participate in the seuda.

For an avreich who is attending the dinner for the kollel he attends, there is more room for leniency. If his presence is important, and will increase the success of the dinner [will bring more people, donations, reflect well on the kollel, he delivers a speech etc.] one could argue that he should be viewed as a “baal simcha” at his simcha, for whom participating in the meal is permitted, as long as there is no music or dancing. Even in this case, if possible, he should avoid washing and eating the main meal [but may be present].

 

מקורות וביאורים :

איסור השתתפות אבל בסעודה שיש בו שמחה, מקורו בגמרא מועד קטן כב:, “על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר ל’ יום, על אביו ועל אמו לאחר יב’ חודש. וביארו הראשונים שהכונה הוא לשמחת חתן וכלה [עי"ש נמוקי וסף ועוד]. ובמסכת סופרים [פ"ט] איתא תניא על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שלשים, על אביו ואמו כל יב’ חודש אלא אם כן הוא לשם שמים“. ולשון הירושלמי במ”ק הוא “ואם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש מותר” ודעת הראב”ד מובא בטור שזה נאמר בתוך יב’ חודש על אביו ואמו. ונחלקו הראשונים מהו היתר “לשם שמים” “חבורת מצוה”. הרא”ש [ספ"ט] מביא בשם הראב”ד דלעולם סעודת מצוה נחשב סעודה של שמחה ואסורה, והתירו רק כגון המשיא יתום ויתומה וצריכים אותו להיות שם, וחבורת מצוה היינו מצוה שמוטל עליו כגון אכילת פסח וקדשים. ולשיטה זו השתתפות בסעודת מצוה כגון מילה או פדון הבן אסורה.

דעת הנמוק”י שסעודת מצוה הוא יותר קל והיינו כשהוא “לשם שמים” שאינו סעודה של שמחה כגון המשיא יתום ומילה שאין אומרים בו שהשמחה במעונו, ולכאורה ה”ה פדיון הבן ושאר סעודות שאין אומרים בהם שהשמחה במעונו [ערוה"ש]. ודעה שלישית הוא דעת הסמ”ג הלכות אבילות שמביא דעת הר”י ר”ת ורבנו יהודה החסיד בעלי התוספות שלעולם התירו ללכת גם לסעודת שמת חתן וכלה, וכל מה שאסרו חז”ל באמת היה מיירי בסעודת ושמחת רשות בלבד.

והרמ”א בסי’ שצ”א סע’ א’ מקודם מביא דעת הנמוקי יוסף שבחתן וכלה מותר רק במשיא יתום ויתומה, אבל שאר סעודת מצוה שאין בהם שמחה [ברית ופדיון הבן] מותרים להשתתף בהם. ועוד כתב “ויש אוסרים בסעודת מילה והנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם”, והיינו כשיטת הראב”ד הנ”ל שיש להחמיר בכל סעודת מצוה. ולכל הדעות מבואר ברמ”א שאם הוא הבעל ברית שמותר לאכול בסעודה [גם להמנהג הנ"ל]. ועי’ בערוה”ש שצ”א ס”ק י’ שכתב “במקום הכרח יש לסמוך על דעות המקילות דהלכה כדברי המיקל באבל [ועי"ש ס"ק ז' שגם דעת הבעלי תוספות הוא "סעד גדול אם יש ספק בדבר".

והנה, הש"ך בסי' רמ"ו ס"ק כז' מביא בשם המהר"ם מינ"ץ שמותר להשתתף בסעודת סיום מסכת, והדגול מרבבה בריש סימן שצ"א מביא מהיש"ש [ב"ק פ"ז סי' לז'] שגם סעודת בר מצוה מותר לאבל ביב’ חודש. וקשה דלפי מנהג הרמ”א יש להחמיר בדברים אלו. ואפשר שהבינו שחומרת הרמ”א הוא במילה ופדיון שחוששים שנחשב שמחה, אבל בסעודת סיום ובר מצוה הוא לכ”ע לאו של שמחה אלא שבח והודאה על תורה ומצוות, וצ”ע. ומ”מ דעת הפרמ”ג [או"ח סי' תמ"ד מ"ז ס"ק ט'], ושו”ת טוב טעם ודעת [תליתאי ח"ב סי' פו'] שלעולם יש להחמיר לפי המנהג, ועי’ גם בחכמת אדם [כלל קס"ו אות ב']. ומ”מ לדעת הש”ך יש לדון גם בניד”ד יותר להקל קצת.

ומ”מ מבואר ברמ”א שלבעל שמחה עצמו מותר גם לפי המנהג, ועי’ במ”ב סי’ תרס”ט ס”ק ח’ שבסעודת גמרה של תורה שכל אחד יש לו חלק בשמחה, מותר לאבל להשתתף  [ועי' גם במ"ב סי' רמ"ט ס"ק ט' בשם הפרמ"ג]. וכן הוא בכל בעל שמחה כמו בעל ברית וכדומה.

ולכן להשתתף ב”דינר” הוא לכאורה נכלל במנהג הרמ”א להחמיר, אף שלפי הש”ך יש לדון בדבר כנ”ל. ומ”מ בשו”ת גבעת שאול [שאלה ט'] מבואר שמותר ליכנס למקום הסעודה רק לא לאכול שם, ונראה שגם אין לו לשבת בין המסובים בשעת הסעודה, שהלא לשון הגמ’ הוא “נכנס לבית המשתה” ומבואר שהאיסור הוא על הכניסה גם בלי אכילה שם.

אמנם, לאברך ללכת לדינר של הכולל שלו, באופן שמרבה על ידי נדבות לכולל ויתרום להצלחת הדינר, לכאורה יש לדון אותו כבעל השמחה שמותר להשתתף כנ”ל. ובלאו הכי לצורך גדול של החזקת התורה בכל אופן יש מקום להקל כדעת המקילים, כנ”ל מהערוך השלחן. ועי’ בספר יסודי שמחות [פלדר] שמביא כנ”ל בשם מרן הגר”מ פיינשטיין, וביאר שהלא אבילות יב’ חודש הוא משום כבוד אביו ואמו, וכה”ג יש לשער שודאי מוחלים על כבודם בעבור זה. ומ”מ כתבתי שאם אפשר אין לו לנטול ידים ולאכול הסעודה ממש, דמסתמא אין בזה צורך המצוה, ויש לעשות מה שאפשר לקיים דברי הרמ”א. ועי’ בסוף ספר פני ברוך בשם תשובה מהגרשז”א זצ”ל שלעולם מותר ליכנס ולאכול קצת פירות ופרפרת ואין בזה משום השתתפות בסעודה, וכן יש לנהוג בניד”ד אם אפשר.

ובני ספרד אינם נוהגים כלל כחומרת הרמ”א ומותר להם להשתתף בסעודת מצוה שאין בו שמחה, עי’ ברכי יוסף סי’ שצ”א ס”ק ב’.

Leave a Comment


+ 7 = sixteen

Scroll to top