You Are Here: Home » Responsa Resource » Shabbat » Amira L’Akum

Amira L’Akum

Question:

The shul I daven in Friday Night has a problem with the electricity. As a result in the summer months when the air conditioning is running, there are power outages from time to time. When this happens before Maariv is it permissible to ask a non jew to turn on the electricity?

Answer:

A non jew should be hinted to about the outage and what needs to be done [“it is dark in the shul”]. In this manner it is permissible to allow the non jew to turn on the electricity and to subsequently benefit from the light.

 

מקורות וביאורים:

להדליק האור בביה”מ לצורך תפילה הוא שאלה של שבות [דאמירה לעכו”ם] במקום מצוה. וידוע שיטת בעל העיטור דכל אמירה לעכו”ם מותר במקום מצוה, והובא כמה פעמים ברמ”א, בסי’ רע”ו-ב’, שז’-ה’, של”א-ו’, של”ח-ב’. ושיטה זו מובא בר”ן סוף פרק ר”א דמילה ומקורו בס’ העטור ח”ב הל’ מילה מט.. ויסוד שיטתו הוא מהגמ’ עירובין סז: ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה, ע”ש בגמ’ שהקשה למה התירו שבות דאמירה לעכו”ם לצורך מצות מילה ולא התירו הזאה בשבת שהוא ג”כ שבות, לצורך הקרבן. ותי’ הגמ’ דיש חילוק בין “שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה”. ויש כמה מהלכים בראשונים בביאור דברי הגמ’. דעת הרמב”ם [פ”א דשבת ופ”ב דמילה] שהגמ’ מחלק בין שהגוי עושה מלאכה דאורייתא ובין העושה מל’ דרבנן, וכן הוא במחבר שז’-ה’. דעת הרמב”ן שכל היתר זו הוא רק לצורך מצות מילה, והוא הי”א בש”ע שם. ודעת העטור שהגמ’ מחלק בין שבות ע”י ישראל שזה אסור אף לצורך מצוה ושבות ע”י גוי שמותר לצורך מצוה, ולדעתו אין חילוק בין מילה ושאר מצוות.

והנה, הרמ”א [רע”ו-ב’] מעיד שהמנהג היה להקל כדעת העיטור והוא עמצו מיקל רק כשיש צורך גדול משום שרוב פוסקים חולקים על העיטור. ואי משום הא הלא בניד”ד מיירי בצורך גדול ביותר להתפלל תפילת שבת במקום הקבוע לכל א’, ולא להצריך להידחק לבי”כ אחר שאין מקומות מסודרים לקבל הרבה מתפללים. אלא, דעי’ שם במ”ב שמביא מהשל”ה שלא היקל אפי’ במקום צורך גדול, ועי’ במג”א שההיתר בזה הוא רק משום מוטב שיהיו שוגגין וכו’.

 אלא דבמה שהשיגו על הרמ”א שסמך על דעת יחיד להתיר שבות במקום מצוה, יש להעיר שמצינו כמה ראשונים שדעתם כהעיטור. כן הוא בשו”ת ריב”ש [סי’ שפ”ז], שכן דעת הגאונים. והוא דעת ר’ אחאי גאון בשאילתות [פ’ וירא סי’ י’], ר”ח [עירובין סז:], מאירי [עירובין סז:], הרי”ד בספר המכריע סי’ נו’, שו”ת רשב”ש [סי’ קמ”א], והראב”ד בשו”ת תמים דעים [סי’ קע”ה]. ולפי”ז מובן מה שהיה מנהג לסמוך על העיטור שהוא ע”פ כל ראשונים הנ”ל, ועי’ שו”ת בית דוד סי’ ת”נ דבשלוניקי נהגו להתיר שבות במקום מצוה בלא פוצה פה אפי’ שעושים כן לפני ת”ח וגדולים. וכבר העיר בזה שבו”ת זקן אהרן [ח”ב סי’ יא’] שדעת העטור לאו יחידאה הוא.

 ואף שאין בזה כדי להקל לכתחילה נגד האחרונים ומ”ב שאין להקל כדעת הרמ”א, מ”מ עי’ בספר מלכים אומניך שמביא בשם חותנו הגרי”ש אלישיב שליט”א שע”פ דעת הרמ”א וכל הראשונים הנ”ל יש להקל בדיעבד ליהנות מהמלאכה שנעשית ע”י גוי לצורך מצוה. ולכן בניד”ד מותר ליהנות מהאור שנדלק בכל הבית מדרש ע”י גוי בכל אופן. ועי’ במנחת אשר שמות [סי’ יח’] שדעתו שכל שרק מרמז לגוי לעשות מלאכה, בכה”ג אין איסור הנאה ממלאכתו, ואין חיוב למחות בידו, וכן הורה הגר”י פישר זצ”ל. וזה העצה המרווחת, לרמוז לנכרי בלא לשון ציווי, ובזה אין איסור אמירה כלל, כמבואר במ”ב סי’ שז’ ס”ק עו’.

 ובאמת נראה שבניד”ד מותר מעיקר הדין גם האמירה לכתחילה. דכל מה שלא סומכין על העיטור ודעמי’ הוא בכל מצוה דעלמא, אבל כאן הלא מדובר על מצוה דרבים. ועי’ במ”ב רע”ו ס”ק כה’ שמביא מהחיי”א שמותר לתקן העירוב ע”י גוי גם במלאכה דאורייתא “וכדאי הוא בעל העטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפי’ במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים”. ואף שיש מקום לומר שזה רק בכה”ג שיש חשש מכשול לרבים, לשונו משמע שגם לכל מצוה דרבים בלי מכשול יש להתיר אמירה לעכו”ם. וכן הוכיח באג”מ [ג’-מב’] בדעת המ”ב ממה שמסיים שם המ”ב “וכעין זה דעת הפמ”ג לעיל ס”ק כב'” ושם מתיר בנין בית הכנסת [כשא”א בחול] שהוא מצוה דרבים בלי מכשול דרבים. וכן מביא הגרש”ב כהן בספרו בשם הגר”ח שיינברג שליט”א שכל מצוה דרבים מותר ע”פ דברי המ”ב. ועוד מביא שם בשם הגר”א קוטלר שהתיר הדלקת האור ע”י גוי בשביל ת”ת דרבים.

 ועוד יש לדון אם כל המנורות של הבית מדרש הם של פלורסנט שאין בהם הבערת אש כמו מנורה רגילה. וא”כ כל השאלה הוא בפתיחת וסגירת מעגל חשמל, שנחלקו בו גדולי עולם. דעת החזו”א שיש בזה משום בונה וסותר כידוע, ומאידך דעת הגרשז”א באריכות במנח”ש וכן דעת הגר”י הענקין [עדות לישראל] שאין בזה אלא איסור דרבנן. ואף שהרבה מחמירים בזה, מנהג הרבה מורים להקל בזה לגבי אמירה לעכו”ם להחשיבו שבות דשבות. וראיתי בשו”ת שבט הלוי שמביא צדדין בזה [ח’-מז’], ודעתו נוטה להחמיר. ומ”מ נראה בניד”ד שבלא”ה יש צד היתר משום מצוה דרבים, לכ”ע יש להצטרף דעת המקילין ולהחשיבו שבות דשבות שיש להקל במצוה דרבים.

 [ועי’ בס’ מאור השבת ח”ד [עמ’ שי”ז] שמבאר מציאות מנורות פלורסנט שאין בזה משום מלאכת מבעיר. דבאלו מנורות שיש להם “סטרטר” שזורק קצת ניצוצות ע”ש שהם לא לצורך המנורה ואדרבא מקלקלין אותו והוא פס”ר דלנח”ל ומקלקל ומלשאצ”ל, וודאי אין זה עושה לשבות א’ ועדיין נחשב שבות דשבות.]

Leave a Comment

Scroll to top