You Are Here: Home » Responsa Resource » The Jewish Calendar » Serving food on a fast day

Serving food on a fast day

Question:

I am leading a kiruv trip of secular students over the next few weeks. We are responsible to provide them every day with food or money to buy food. What should be done on Shivah Asar B’Tamuz, may we feed them as on a normal day [provide actual food]. If not, could we give  them money specifically to buy food [on their own]?

Answer:

They could be given money to buy food on the fast day. If this is not possible, they may be provided with food as well.

מקורות וביאורים:

בשאלה זו יש לדון מצד איסור לפני עור ומסייע בידי עוברי עבירה מחד גיסא. ומאידך גיסא מצד המצוה הגדולה של קירוב רחוקים. והנה, מצד האיסור דאורייתא של לפני עור לא תתן מכשול נראה שאינו שייך בניד”ד. דמבואר בגמ’ ע”ז ו: שאיסור לפני עור הוא רק כשהוא בגבדר ‘תרי עברי דנהרא’ והיינו שא”א לו להשיג האיסור אלא בסיוע של השני. אבל בחד עברי דנהרא אין בזה לפני עור. וכאן נמי כיון שאפשר להם להשיג אוכל בעמצם אין בזה לפנ”ע. ואף שאוכל זו שנותנים להם לא היו משיגים אלא מאכל אחר, כל כה”ג נחשב לחד עברא דנהרא, כן מבואר ברמ”א יו”ד סי’ קנ”א סע’ א’, ועי’ באגרות משה [יו”ד א’ סי’ עב’].

אבל בתוס’ בשבת ג. [ד”ה בבא] דעתם שגם כשהוא בחד עברא דנהרא יש איסור דרבנן שלא לסייע בידי עוברי עבירה, וכן הוא ברא”ש שם סי’ א’. אלא שכבר בעירו האחרונים שלכאורה מצינו סתירה בדברי הראשונים. דהרא”ש עצמו בסוגיא דע”ז מבואר שבחד עברא דנהרא אין איסור כלל, וכן מבואר בתוס’ חגיגה יג.. והש”ך ביו”ד סי’ קנ”א ס”ק ו’ ביאר שיש חילוק בין ישראל שיש איסור גם בחד עברא דנהרא, שמ”מ אנו מצווים להפישו מן האיסור, ובין עכום שאין אנו מצווים עליו, וכן הוא במג”א בסי’ שמ”ז ס”ק ד’. ובש”ך מבואר שגם מומר דינו כגוי לענין זה. ועי’ בדגול מרבבה על הש”ך שם, ולדעתו החילוק הוא בין עושה במזיד שאין מצווים להפרישו ובין שוגג שמצווים להפרישו.

אלא דצ”ע מה טעם יש לומר שאין אנו מצווים המזיד מן האיסור. דעיין במנחת אשר על התורה [ויקרא סי’ ב’] שביאר שורש החיוב לאפרושי אדם מן החטא, או משום מצות תוכחה או משום ערבות. ולכאורה לשתי הדרכים גם המזיד בכלל חיוב זו. אלא שעי’ בביאור הלכה סי’ תר”ח ס”ב [ד”ה אבל] דבפורקי עול אין עליהם מצות תוכחה, וכ”כ בקובץ שיעורים ביצה אות סו’. ואולי מטעם זה אין עליהם איסור מסייע. אלא שדעת מורנו הגאב”ד שחילונים בזמן הזה דין תינוק שנשבה יש להם ובכלל עמיתך הם ואין להם דין מומר, וכמבואר בשו”ת מנחת אשר [ח”א סי’ י’]. וא”כ עדיין עלינו להפרישם מאיסור.

אלא שכבר כתב הנצי”ב בשו”ת משיב דבר [ב’ – לא’] שכל איסור מסייע הוא באופן שאנו גורמים קדימת החטא. אבל כל שבלא”ה היו חוטאים באותו מידה, אין כאן מסייע. וה”ה בניד”ד שבלא”ה הם יאכלו בעצמם. ועי’ מש”כ בזה בשו”ת אג”מ [אבהע”ז ח”ד סי’ סא’ אות ב’]. וכל זה הוא בנוסף לזה שבאמת כל איסור מסייע לאו מילתא פסיקתא היא. דעי’ ברמ”א יו”ד קנ”א סע’ א’ שמביא ב’ דעות בזה, ומעיד שהמנהג כסברא ראשונה, אלא שבעל נפש יש להחמיר בזה. ועי”ש בגר”א שמציין לדברי הרא”ש בע”ז ותוס’ בחגיגה הנ”ל שפשטות כוונתם להקל בזה.

והלא כאן מיירי במצוה גדולה של קירוב רחוקים לאביהם שבשמים. וכיון שהם בתחילת דרכם ממש, וא”א להם לקבל על עצמם הכל בחדא מחתא לא ברור כלל שיש ענין להכבידם במצות צום דרבנן. הנסיון מוכיח שזה מרחיקם לבסוף משמירת תורה ומצוות. וזה כעין מה שמצינו חלל עליו שבת אחת כדי שישמרו שבתות הרבה. ומ”מ אם אפשר לתת להם לקנות בעצמם מהיות טוב יש לנהוג כן, ובלא”ה מותר להניח לפניהם אוכל מוכן. וכן הורה בזה מרן הגאב”ד.

 

Leave a Comment

Scroll to top