You Are Here: Home » Responsa Resource » The Jewish Home » Pidyon Ha-Ben for Child Born from Sperm Donation

Pidyon Ha-Ben for Child Born from Sperm Donation

Question:

I am a single woman, and I recently gave birth to a firstborn child born from a sperm donation (there were no previous children and no miscarriages). Can I perform the Pidyon Ha-Ben ceremony? Should my father or brothers do it? If there is no obligation, must the boy himself redeem himself after he grows up?

Answer:

A child born from a sperm donation is obligated in Pidyon Ha-Ben like every Jewish child.

Three Jews (observant) should sit together to form a Beis Din, and they should appoint your brother or your father to redeem the child.

A berachah should be recited as usual at the Pidyon Ha-Ben.

מקורות:

השאלה המתעוררת בלידת בן בכור מתרומת זרע היא זהותו של האב.

הן בארץ ישראל, והן בחו”ל, יש רוב מובהק של חיוב פדיון הבן, שכן אם מקור הזרע הוא מאינו-יהודי, הרי שהבן יהיה חייב בפדיון (כי ילד הנולד לאם יהודיה ואבא גוי חייב בפדיון הבן, כמבואר בשו”ע, יו”ד סימן שה), וכמו כן אם המקור מיהודי, רוב יהודים אינם כהנים ולויים, ולכן הילד יהיה חייב בפדיון.

אולם, כלל הוא בכל התורה ש”אין הולכים בממון אחר הרוב”, ולכן כיון שיש ספק, שמא מקור הזרע הוא מיהודי כהן או לוי – באופן שהבן פטור מפדיון הבן – יש לכאורה לפטור מפדיון הבן מחמת ספק, שכן פדיון הבן הוא חיוב ממוני לכהן. ואמנם כן פסק בשו”ת צמח צדק (הו”ד בגליון מהרש”א, יו”ד שם, סעיף יג).

אולם מנגד, הספקות הפוטרות מן הפדיון הם ספקות של פטר רחם, כגון ספק אם הפילה האם לפני לידה זו. במקרה דנן, מדובר בוולד שהוא בוודאי פטור רחם, ולכן יש מקום לומר שיש סיבה וודאית לחיוב של פדיון הבן (לידת בן בכור), וספק פטור (שמא מדובר בזרע של כהן ולוי), ובאופן זה יש לחייב בפדיון הבן.

על דרך זו פסקו להלכה הישועות יעקב והערוך השולחן, וכן בספק כהן ספק ישראל כתב בשו”ת חלקת יעקב שיש חיוב לפדות (והוסיף שיש לברך על הפדיון; וכן ראיתי בתשובות והנהגות, ח”ב, סימן תקע).

לכן, נראה שעיקר הדין הוא שיש חובת פדיון, ואפשר גם לברך.

שאלה נוספת היא פדיון הבן על-ידי שליחות: האם אנחנו יכולים לפדות את הבן עבור האב, שכן “זכין לאדם שלא בפניו”? בשאלה זו נחלקו הרמ”א (יו”ד שה, ע”פ ריב”ש סימן קלא) והש”ך (שם, ס”ק יא), ודעת הפוסקים (עי’ שער המלך, סוף פ”ו מהל’ אישות) היא שעיקר ההלכה היא כהכרעת הש”ך, שפודים על-ידי שליחות. גם הט”ז (יו”ד שם) הסכים שבמקום שאין אב (הנידון של הט”ז הוא אב שמת קודם לפדיון) אחרים יכולים לפדות עבורו.

הש”ך אמנם כותב שבי”ד ממנים שליח לפדות את הבן, אבל אין צורך לכך בבי”ד קבוע, אלא כל שלשה כשרים מהווים בי”ד לעניין זה, ויכולים למנות שליח לפדות את הבן – כמו שהורו כמה פוסקים (כן פסק במהר”ם שיק יו”ד סימן דש, וכן בשו”ת מהר”י אסאד יו”ד סימן רסה, בשם מהר”ם בנעט).

מפני כל זאת, נראה שיש לפדות את הבן ביום השלושים כדת וכדין, ועל שלשה כשרים לשבת במושב בי”ד ולמנות את הסב או את אחי האם לקיים את הפדיון, וכאמור אפשר גם לברך ולקיים טקס פדיון הבן לכל דבר ועניין.

 

Leave a Comment

Scroll to top