You Are Here: Home » Responsa Resource » Medical Law and Ethics » Stitching a wound on Shabbat

Stitching a wound on Shabbat

Question:

I am a surgeon and live in a religious neighborhood. On Shabbat there are commonly children who suffer from lacerations that require stitching. In place of traveling to the hospital and being stuck there for the duration of Shabbat, they come to me and I stitch them up. Is this permissible or are they required to travel to the hospital and have a non jew do the stitching?

Answer:

It is permissible and in fact preferable for you to stitch the wound, rather than for them to travel with a non jew to the hospital.

מקורות וביאורים:

הנה, מי שמקבל חתך עמוק מוגדר כחולי שיש בו סכנה שמחללין עליו את השבת, כמבואר בש”ע ריש סי’ שכ”ח. וברמ”א סע’ יב’ שם כתב שאם אין איחור לעשות ע”י שינוי או על ידי גוי, המנהג הוא לעשות כן ולא לחלל שבת ע”י ישראל. אבל אם יש חשש כל שהוא שיהיה איחור ע”י זה, עושין ע”י ישראל. ועי”ש במ”ב ס”ק לד’ שמביא דעת הט”ז שחולק על הרמ”א בזה, שלעולם יש לנהוג כדעת המחבר לעשות ההצלה ע”י ישראל דווקא שהם תמיד זריזין טפי. וכן דעת כמה אחרונים שאין הלכה כהרמ”א בדין זה, עי”ש באליה רבה, שלחן ערוך הרב וערוה”ש, שדעת כולם כהט”ז. ומ”מ עי’ שש”כ פ’ לח’ סע’ ב’ שמביא מכמה אחרונים שכל שאינו בהול כלל לשהות, יש לעשות ע”י גוי כהרמ”א.

ולנסוע לבית חולים ודאי יש בזה שיהוי ואיחור בטיפול בפצע. אלא שכתב המ”ב בס”ק לב’ מילתא דמסתברא דגם אם יש שיהוי מעט, אלא שטיפול זה אינו בהול ונחוץ לעשותו מיד ממש [אלא שא”א לחכות עד אחרי שבת] גם בזה נאמר דברי הרמ”א שיש לעשות ע”י גוי. ומ”מ יש לדון שזה רק בסוג פצע שלשהות מעט אין סכנה כלל. אבל בחתך עמוק, יש מקרים רבים ר”ל שהדבר בהול ודחוף מאד, ופשוט שבכה”ג עושין ע”י ישראל הקרוב. ואם כן אולי גם בפצע שאינו בהול לא נאמר חומרא זו של הרמ”א דאולי יבא ע”י זה לשהות גם במקרה שהשיהוי באמת סכנה. וכיודע שיש הרבה שמזלזלין בפיקוח נפש ומחמירים על עצמם שלא כדין לעכב טיפול הנצרך להציל הסכנה. ובפרט שלהרבה אחרונים יש לעשות כפשטות המחבר לטפל דווקא ע”י ישראל.

וחוץ מזה הלא יש לדון אם באמת מרוויחים שום חילול שבת ע”י זה שנוסעים לבי”ח עם גוי. שהלא אם צריכים להתקשר לגוי בטלפון להזמין מונית וכדו’ כבר נכנסים לשאלה חמורה של שימוש בחשמל בשבת, שכיודע לדעת החזו”א יש בזה איסור דאורייתא של מלאכת בנין וסתירה. ודעת מורנו הרב שליט”א שיש בשימוש בחשמל איסור דאורייתא של מכה בפטיש, כמבואר בשו”ת מנחת אשר [סי’ ל’]. ועוד בנסיעה לבית חולים יש כמה וכמה דברים שעלולים לבא בהם לידי חילול שבת, וכגון פתיחת הדלת של המונית [שמדליק אור], איסור הוצאה ותחומין, פתיחה דלת חשמלית לבית החולים, הדלקת אור בחדרי בית חולים ע”י סנסור, שירותים חשמליים שמופעלים אוטומטי בשימושם, שימוש במעלית, ועוד כהנה וכהנה.

 ולעומת זה מה שהרופא מטפל בחתך ע”י תפירות אינו ברור שיש בזה יותר מאיסור דרבנן. דעצם התפירה בגוף האדם לא נתבאר להדיא בגמ’ או ראשונים ששייך תופר בגוף האדם. דהלא מה ששייך בונה בגוף האדם הגמ’ בשבת צה. מביא לזה ילפותא, מה שאין לנו בתפירה. ויש מקום לומר שפצע בגוף האדם, כיון ששני חלקי העור והבשר שנפרדו עדיין הם חיים יחד לכן אינם חשובים כנפרדים זה מזה, ורואים אותם גם עכשיו כמחוברים. וכן נוטה דעת מורנו הרב שליט”א בענין תפירות לפצע בגוף האדם. וגם תפירת החוט לא הוא זה שמחבר העור לבסוף אלא טבע העור שמתרפא ומתחבר יחד שמתחילה, וזה נעשית מאיליו. אבל התפירות עצמם אינם לקיימא. וקשר שעושים בחוט התפירה להחזיקו במקומו, גם בזה נראה שאינו מוגדר כקשר של קיימא. דחוץ ממה שנחלקו המחבר ורמ”א בריש סימן שי”ז ודעת המחבר שרק קשר אומן חייבים עליו. והרמ”א החמיר שכל קשר של קיימא חייב עליו. אבל גם להרמ”א משמעות הב”י שקשר שאינו עשוי להתקיים לחודש אינו קשר דאורייתא לכ”ע. וכאן גם אם אחרי שבוע או שבועיים חותכים החוט וזורקים אותו עם הקשר, יתכן שזה נחשב אינו של קיימא כיון שמאותו זמן אין לו צורך בו. וכידוע שכך היה דעת הגרשז”א כמובא בשמירת שבת בכמה מקומות ע”פ דברי המהרי”ל דיסקין בקו”א סי’ לה’ [עי’ שש”כ פ’ טו’ הע’ קט”ז, פ’ לה’ הע’ סז’]. ואפשר גם לומר לרופא לעשות ע”מ להתיר הקשר ממש, ובזה אינו קשר מה”ת לכ”ע.

ולמעשה יש הרבה ספיקות בזה, ועי’ ס’ שלחן שלמה ערכי רפואה [ח”ב ערך תפרים] שליקט מכמה מקומות שדן הגרשז”א בענינים אלו. ולכן גם אם אנו מחמירים שיש בזה חששא דאורייתא, היינו רק להחמיר. אבל בניד”ד שנסיעה לבית חולים כרוך בהרבה קולות בהרבה איסורים דרבנן וכמה חששות של איסורי תורה. ודאי יש להעדיף טיפול ע”י רופא במקומו, ולא ליסע לביה”ח. ובפרט שלהרבה אחרונים בכל ענין יש לעשות כל פיקוח נפש ע”י ישראל דווקא כנ”ל.

Comments (2)

  • David Hojda

    I understand that many wounds are stitched not because there is no other way to close the wound, but because bandaging leaves a more prominent scar. This is particularly true of facial wounds, where a plastic surgeon will often be called upon so as to minimize unsightly scarring.

    From a pikuach nefesh standpoint, the facial wound could have been closed either with a bandage or with several large stitches. The plastic surgeon, however, will use very tiny stitches. While this has a cosmetic advantage, it means that there will be more possible violations of Shabbat, not only because the plastic surgeon might need to be summoned from home and because the patient would not have otherwise travelled to the hospital, but because the plastic surgeon will be using many more stitches than the emergency room or neighborhood physician would have, if they would have stitched the wound at all.

    Perhaps the Rav could explain whether, in his opinion, the hetter mentioned in this teshuva would extend to situations where the wound does need to be closed on Shabbat, but not necessarily with sutures and, even if the pikuach nefesh aspect is best addressed with stitches, whether it would be permitted to call upon a Jewish plastic surgeon to do more stitches so that the scar will be less prominent.

    Reply
    • Rabbi Akiva Dershowitz

      The general rule with pikuach nefesh is that once we have a sakana in front of us we don’t cut corners to reduce violating prohibitions. Rather we treat the patient with the same care as if it were a weekday. So as soon as stiches are required we stich him regularly. This is in line with the reasoning of the Magid Mishna [shabbos 2-5] that we violate for a sakana all of the choleh’s needs, even those that seem trivial. R’ Shlomo Zalman Aurbach also quoted the halcha of cutting ציצין שאינם מעכבים את המילה to explain this heter of additional stiches. This is all in addition to the Rav’s opinion that stiches do not violate a biblical prohiobition of tefira. With regards to rabbinic prohibition, the Rav’s opinion is that a potential scar on the face should be regarded as ‘saknas ever’, a choleh who has a limb in danger of losing it’s functionality, in this case the face of a person. For sakanas ever all rabbinic prohibitions may be violated.

      Reply

Leave a Comment

Scroll to top