You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Digital Water Meters

Digital Water Meters

Question:

 In recent years, in many cities in America, Israel, and other countries the water providers have switched over from manual to digital water meters. Since that time there has been much debate as to their permissibility for shabbos use. What is the Rav’s opinion on this matter?

Answer:

Water may be used normally on shabbos, even if the providers switch the meters to a digital model.

תשובת מורנו הרב:

 בשאלת שעוני המים הדיגיטליים שברבים מערי ישראל וערי העולם מתקינים אותם לאחרונה. בשעוני המים הישנים מדובר היה בשעונים מכאניים שבהם המים הזורמים מסובבים מעין גלגל שיניים ולפי סיבובי הגלגל ידעו כמה מים עברו. בשעונים החדישים יש מערכת חשמלית-אלקטרונית שבכל פעם שעוברת כמות מסויימת (עשרות קוב) יש רישום אלקטרוני. ונמצא שהפותח ברז בבית גורם לסגירת מעגלים חשמליים ולרישום ע”ג הצג, ויש כאן שאלה מצד עצם סגירת המעגל החשמלי וגם מצד מלאכת כותב.

הנה כבר הארכתי בכמ”ק בגוף האיסור להשתמש בחשמל, וכתבתי את הנלענ”ד עיקר דהוי משום מכה בפטיש לפי”ד הירושלמי (שבת מ”ד ע”א) ועוד כתבתי שם דהגורם סגירת מעגל חשמלי ללא כל כונה ותועלת אין בו איסור כלל כיון שאין כאן מעשה מוגדר הדומה לאחת המלאכות אלא דמשום חשיבות הענין הוי כמכב”פ, וכיון שאין במעשיו כל רצון וענין אין כאן מכב”פ. ועוד הבאתי בזה את דברי המ”מ בפי”ב משבת דבמלאכת מכב”פ כל שאין כונה אין כאן מלאכה כלל, עי”ש. ולפי”ז היה נראה לכאורה לדון גם בני”ד דכיון שאין לאדם ענין כלל בפעילותו של שעון המים ואינו מתכוין לא להפעיל את המערכת וגם לא לכתיבה שע”ג הצג, וכל כונתו רק לקבל מים לשימושו אין כאן מלאכה כלל.

אך באמת אין בזה כדי להקל כלל מחדא ותרי טעמי. א: כל עצם הביאור הנ”ל חידוש הוא, ולא נוכל להתעלם מדברי החזו”א דעצם סגירת המעגל החשמלי יש בו מלאכת בונה, ולשיטתו לכאורה אין בינו ובין כל מלאכה אחרת, דכל שאינו מתכוין לה יש לדון בה בדיני דשא”מ ופסי”ר. ב: באמת אין לדמות ני”ד לכל הדוגמאות בהם דנתי בתשובה הנ”ל, דבכל הני אין כל חשיבות וענין בסגירת המעגל, משא”כ בני”ד דאף שהמשתמש במים ופותח את הברז אינו מתכוין לשם מלאכה יש כאן מלאכה חשובה שיש בה ענין לא רק לגוף שמספק את המים אלא אף למשתמש, דלשניהם יש ענין לדעת בכמה מים השתמשו, וא”כ לא מסתבר לומר דאין כאן מלאכה כלל.

אך באמת נראה דאף אם נתייחס לסגירת המעגל כאל כל מלאכה יש להקל בזה מכמה טעמים.

א: גרמא –  נראה לענ”ד דאין בזה אלא גרם מלאכה בלבד, דכיון שהמלאכה נעשית רחוק ממקום פתיחת הברז אין כאן אלא גרמא, ובפרט דיש כאן כח שני דהמים מסובבים את גלגלי השעון כמו בשעונים המכאניים ורק לאחר כמות מסויימת של צריכת מים יש סגירת מעגל חשמלי (כמבואר לקמן), וכל כה”ג לא הוי אלא גרמא. והארכתי במק”א בעיקר סוגיה דגרם מלאכה וביארתי דלדעת רוב הראשונים הוי היתר גמור, אך הבית יוסף והרמ”א החמירו בסימן של”ד כדעת המרדכי דלא התירו אלא במקום הפסד, כהא דגרם כיבוי. ומ”מ מודי כו”ע דבמקום הפסד, וה”ה במקום צער, מתירים גרם מלאכה, וה”ה בני”ד דא”א שכל אחד ואחד יכין חביות מים מערב שבת, ובודאי יש בזה הפסד וטרחה יתירא.

ב: כלאחר יד  –  כבר דנתי במנחת אשר למס’ שבת סימן ע”ה בגדר כלאח”י אם זה תלוי במעשה או במלאכה. אם במעשה הדבר תלוי וכל שעושה מעשיו כדרכו של עולם אלא שאין זו דרך עשיית המלאכה לא הוי כלאח”י, או שמא אף כאשר המעשה נעשה כדרך עשייתו, אם אין הדרך לעשות המלאכה במעשה זה הוי כלאח”י ופטור. והבאתי שם שבשאלה זו נחלקו האליהו רבא והאבנ”ז, ונראה עיקר כמבואר שם, דגם במלאכה תלויה הגדרה זו, וכל שאין זה עיקר דרך עשיית מלאכה זו, אף שאין האדם עושה מעשה משונה הוי כלאח”י, ולפי”ז נראה גם בני”ד דכיון שאין דרך כתיבה ומכב”פ ובונה ע”י פתיחת ברז מים, אין בזה אלא איסור דרבנן דהוי מלאכה כלאח”י (משא”כ במי שמדליק את החשמל ע”י לחיצת מתג או כפתור דכיון דעצם חיבור שני חלקי המתכת הוי בונה או מכב”פ הוי זו מלאכה כדרכה, וז”פ).

ג: דשא”מ  –  אמנם הנראה עיקר בזה דהוי דבר שאין מתכוין ומותר לכתחלה, ואין בזה דין פסיק רישא. דכבר כתבתי לעיל דאין סגירת מעגל בכל שימוש, דגם השעון הדיגיטלי מבוסס על שעון מיכני שבו המים מסובבים גלגל אלא שיש בשעון מערכת אלקטרו-מגנטית, ורק כאשר הצריכה מגיעה לכמות מסויימת מופעלת מערכת אלקטרונית שיש בה סגירת מעגל ורישום, וא”כ בכל שימוש ושימוש אין כאן פסי”ר כלל. ואף אם נחשוש דאם ישתמש במים כל השבת כולה ודאי שיגיע לכמות המים הגורמת סגירת מעגל, מ”מ גם בכה”ג אין זה נידון כפסי”ר אלא כדשא”מ, דאין אנו דנים אלא על כל מעשה ומעשה וכיון שבכל פעם שהוא משתמש אין כל ודאות שתיעשה מלאכה אין כאן פסי”ר.

אמנם כיון שראיתי מבוכה בענין זה אמרתי לבאר את הנלענ”ד. דהנה מצינו בג’ מקומות בהלכות שבת שאלה זו.

א: בשמירת שבת כהלכתה פרק כ”ו הערה ס”ד הביא את מש”כ במשנה ברורה סימן של”ו ס”ק כ”ה דאין לרוץ ע”ג עשבים גבוהים שמא יתלוש, וכתב בשם הגרש”ז אוירבך זצ”ל דלכאורה אין זה פסי”ר כיון שבכל צעד וצעד אין זה ברור שיתלוש, ואמר הגרש”ז דיש והריצה הוי פסי”ר אף בצעדים מסויימים, עי”ש. הרי דפשיטא ליה להגרש”ז דכל כה”ג אין אנו דנים אלא על כל מעשה ומעשה וכל שבכל מעשה מסויים אין בו מלאכה בהכרח לא הוי פסי”ר אלא דשא”מ.

ב: ובהוצאה החדשה בהערה ס”ז הוסיף דצ”ע מדברי הריב”ש בסימן שצ”ד דמשמע מדבריו דאף כאשר בכל מעשה ומעשה אין הכרח שתיעשה מלאכה מ”מ כיון שבצירוף המעשים בהכרח תיעשה מלאכה הוי פסי”ר, וכך ראיתי בספר אורחות שבת פרק ל’ הערה ח’ שהוכיח מדברי הריב”ש דאכן הוי פסי”ר בכה”ג.

אך אני בעניי לא ראיתי כל ראיה מדברי הריב”ש שהרי הריב”ש בא להשיב על דברי הרב שטען דע”כ אין פסי”ר בסירוק שערות דאל”כ למה לא נתלש כל זקנו וכל שערות ראשו של אדם. וכתב הריב”ש דבדרכו של עולם אדם מסתרק כאשר שערותיו מסובכות זב”ז ובתחילת הסירוק הוי פסי”ר אלא שאחרי ששערותיו מסורקות ופרודות זמ”ז שוב אין הכרח שייתלשו השערות. ונראה ברור בכונתו דבאמת הוי פסי”ר בתחילת הסירוק בכל סירוק וסירוק, ולא ידעתי מה ראיה מצאו בדברי הריב”ש.

ג: בסוס”י שכ”ח בסעיף מ”ט מבואר דאסור להניח פתילה בפי הטבעת משום השרת נימין ובבה”ל האריך בהלכה זו וכתב דלכאורה הוי דשא”מ ולא פסיק רישא, וכתב בסו”ד “דכיון שהוא מכניס ומוציא כמה פעמים אפשר דחשבו זה לפסיק רישא להשרת נימין ועדיין צ”ע”. הרי שנגע בספק זה, עי”ש.

ונראה עוד דאף אם נניח לגבי המסרק שערותיו והרץ ע”ג עשבים והמניח פתילה בפה”ט כמ”פ דהוי פסי”ר, אין זה אלא במעשה רציף שעושה האדם בבת אחת, אלא שמעשה זה מורכב מפעולה מסויימת שחוזרת על עצמה באופן תכוף, דכאשר מתהלך האדם או רץ פוסע הוא פסיעה אחרי פסיעה וכל פסיעותיו מצטרפות להליכה או לריצה אחת, וכן במסתרק ובמניח פתילה בפה”ט, וכל כה”ג יש מקום לטעון דהוי כמעשה אחד, וכל שבודאי תיעשה מלאכה בעשיה זו הוי פסי”ר. לא כך בני”ד שבו הוא פותח את הברז בליל שבת ושוב בשבת אחה”צ כעבור יממה, ואין כל קשר בין מעשה למעשה מלבד מה ששניהם נעשו בשבת אחת, כל כה”ג אין שום סברא לומר דהוי פסי”ר, אלא פשוט דהוי דשא”מ. כך נראה פשוט וברור בעיני.

והנה נחלקו הט”ז והגרעק”א בדין ספק פסי”ר. כתב הט”ז בסימן שט”ז דאם יש ספק אם יש זבובים במגירה מותר לסגור אותה דהוי דשא”מ ולא פסי”ר, והגרעק”א ביו”ד סימן פ”ז העיר בדבריו ונקט בדעת הרמ”א דספק לשעבר הוי ספק פסי”ר דהוי ספיקא דאורייתא, עי”ש. ולפי”ז יש לטעון גם בני”ד דכיון דהוי ספק לשעבר ושמא יגרום בשימוש זה למלאכה הוי ספק פסי”ר ולחומרא.

אך באמת פסקו רוב האחרונים כשיטת הט”ז וכ”ה במשנ”ב שם ס”ק ט”ז ובבה”ל שם, עי”ש. וכך מבואר גם מתוך דברי שו”ע הרב שם בסיף ד’, עי”ש היטב. ועיין עוד בדבריו בסימן רע”ז בקונטרס אחרון סק”א, ומכיון שידעתי שיש טועים בביאור דבריו אבאר כונתו. הרי מבואר בשו”ע שם דאסור לפתוח את הדלת כנגד הנר אף בזמן שאין הרוח נושבת ולכאורה תמוה דבודאי לא הוי פסי”ר וא”כ אף אם יכבה הנר הלא דשא”מ מותר. וכתב לבאר בשתי דרכים. א: כהבנת הגרעק”א דספק פסי”ר הוי ספיקא דאורייתא. ב: באמת הוי דשא”מ, אלא שחששו חכמים שמא תנשב הרוח בשעת פתיחת הדלת ממש ולא יספיק להמנע מלפתוח ונמצא דהוי פסי”ר, וחששו חכמים שמא כך יהיה בשעת פתיחת הדלת, פתאום תנשב הרוח, ואף דבמסברא לא הו”ל למיחש כך גזרו בדרך גזירה ותקנה. ומ”מ אין מדבריו אלה ראיה לכאן או לכאן. ובעיקר הלכה זו כתב במשנ”ב סק”ג ובבה”ל שם דבשע”ד יש להקל, עי”ש.

ובאמת נראה יתירא מזו דבני”ד יש להקל אף לשיטת הגרעק”א דע”כ לא נחלקו אלא בספק שבידו לברר בקל, אבל בספק שאין לפנינו לבררו בקל הוי דשא”מ, שהרי באמת אין בטבע ספק גמור שלא ניתן לקבוע מראש את תוצאותיו, וכל הגורר כסא ע”ג חול אפשר לקבוע מראש אם יעשה חריץ או לא ע”י בדיקת דחיסות הקרקע ומשקל הכסא וכדו’, אך כיון שבדרכו של עולם ובמציאות החיים אין אדם יודע אם יעשה חריץ או לא הוי דשא”מ, וכמו”כ בני”ד כיון שבדרך כלל ובמציאות החיים אין אדם יודע מתי יגרום סגירת מעגל חשמלי ורישום ע”ג הצג, כל כה”ג הוי דשא”מ ולא ספק פסי”ר. כך נלענ”ד ברור ופשוט. ומשום כ”ז נראה דיש להקל בני”ד ולהשתמש במים בשבת כדרך שעושין בחול.

Leave a Comment

Scroll to top