You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Essure Birth Control

Essure Birth Control

Question:

I have a patient who due to her age and health requires long term birth control. May I recommend the use of Essure, a small tube like structure inserted into the fallopian tubes, which over time cause the body to naturally seal the tubes.

Answer:

Questions of this nature must be judged on a case by case basis. Generally speaking the use of Essure is permissible in a case of great need to prevent harm or illness to the mother.

תשובת מורנו הרב:

במה ששאל לדעתי באמצעי חדש למניעת הריון הקרוי Essure, והוא סליל דק כעין קפיץ זעיר שמחדירים לתוך החצוצרות. סליל זה אינו מונע את מעבר הביצית מהשחלות לתוך הרחם, מכיון שאינו אטום. אך בסליל זה יש חומר הקרוי פוליאתילן הגורם לגוף להצמיח ריקמה מסויימת הגדלה על הסליל עד שהחצוצרות נסתמות לגמרי ואין מעבר לביציות. תהליך זה עלול להמשך עד שלשה חדשים. ומשו”כ מומלץ לנשים המשתמשות באמצעי זה להשתמש גם באמצעים אחרים בשלשת החודשים הראשונים. לאחר סתימת החצוצרות מצב זה הוא בלתי הפיך, ואף בתערובת כירורגית ספק אם תועיל להחזיר את פוריות האשה.  כבודו שאל מספר שאלות בנוגע להיתר להשתמש באמצעי זה ואענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

ברור שאין כאן סירוס בידיים אלא בדרך גרמא בלבד, דכיון שעצם החדרת סליל זה לחצוצרה עדיין לא מונע הריון אין כאן סירוס בידיים. וכיון שגדילת הריקמה שעתידה לסתום את החצוצרה היא תהליך איטי ולא מיידי אין זה אלא גורם. והרי מבואר במסכת יבמות ס”ה ע”ב דמותר לאשה לשתות כוס של עיקרין הגורם עקרות, וז”ל “יהודית דביתהו דר’ חייא הו”ל צער לידה, שנאי מנא ואתיא קמיה דרב חייא אמרה איתתא מפקדה אפריה ורביה, א”ל לא, אזלא ושתיא סמא דעקרתא, לסוף אגלאי מילתא, א”ל איכו ילדת לי כרסא אחריתא”.

ומכאן הוכיחו הפוסקים דמותר לאשה לשתות כוס עיקרין וכ”ה ברמב”ם פט”ז מאיסורי ביאה הי”ב דהמשקה כוס של עיקרין לאיש אינו לוקה אלא מכת מרדות, ובאשה מותר לכתחלה. הרי דאין איסור לסרס אישה בדרך גרמא.  ואף שכתב המגיד משנה “דכל היכי דלא נגע באברים ממש לא מחייב”. וכך כתב בבהגר”א אהע”ז סימן ה’ אות כ”ט “דכל שאינו נוגע באברי הזרע אינו לוקה”. נראה פשוט דאין כונתם דאם נוגע באברי הרבייה יש בו איסור אף בדרך גרמא אלא פשטות כונתם דכיון שאין כאן סירוס בידיים אלא גרמא אין כאן איסור סירוס, דעשיה אסרה תורה הא גרמא מותרת, ועיין שבת ק”י ע”ב מנין לסירוס שהוא אסור “ובארצכם לא תעשו“. ואף דלמסקנה מבואר שם דאסור אף לגרום לסירוס ואסור לשתות כוס של עיקרין היינו דוקא באיש אבל באשה מותר כמבואר שם בדף קי”א ע”א. ויתירא מזו כתבו התוס’ שם דאין כלל איסור סירוס באשה, אך מדברי הרמב”ם מבואר דרק שתיית כוס של עיקרין מותר באשה אבל סירוס בידים אסור.

ובאהע”ז סימן ה’ סעיף י”ב נחלקו הפוסקים אם מותר דוקא במקום צער וכהא דאשת ר’ חייא דהו”ל צער לידה וזה שיטת הב”ח שם, וכך גם דעת מהרש”ל ביש”ש יבמות פ”ו סימן מ”ד, ועי”ש בפתחי תשובה ס”ק י”א. אך לדעת החלקת מחוקק ס”ו ו’ והבית שמואל ס”ק י”ד מותר אף שלא במקום צער, עי”ש. אמנם בעצי ארזים על הטור שם ס”ק י”ד החמיר עד מאוד ונקט דרק במקום פקו”נ מותר לאשה לשתות כוס של עקרין כבר דחה דבריו בשו”ת חת”ס אהע”ז ח”א סימן כ’. ופסק שם דאשה שלא קיימה עדיין שבת אסור לה לשתות כוס עיקרין אא”כ יש לה צער גדול, אבל אם קיימה שבת מותר אף בלא צער עי”ש. ומכל זה נראה ברור דבמקום צער או חשש חולי ודאי יש מקום להקל.

אמנם כל דברינו מושתתים על ההנחה דהכנסת סליל זה לחצוצרה מוגדרת כגרמא, ואף שהנחה זו פשוטה בעיני דאכן כך, ואין זה דומה לזורה ורוח מסייעתו או לאשו דהוי כחיצו, דשאני המנצל כח טבעי קיים ופעיל כמו הרוח דהוי ככחו ממש, מהגורם תהליך שאינו מיידי אלא נמשך לאורך זמן וכמבואר לעיל. וגדולה מזו מצינו בביאור הגר”א או”ח בריש סימן שי”ד דהמכניס כלי לאש ונשרף אינו אלא גרמא לגבי מלאכת הסתירה בשבת עי”ש. ובמנחת אשר למס’ שבת סימן נ”ו כבר תמהתי על דבריו מהא דאשו הוי כחיציו ממש, ומדברי הרמב”ם ביסוה”ת פ”ו דהמשליך כתה”ק לאש חייב משום לא תעשו כן לה’ אלקיכם, עי”ש.

וכבר כתבתי לעיל דאין נראה לחלק בין מי שגורם סירוס ע”י מעשה באברים עצמם ובין שתיית כוס של עיקרין כאשר זה וזה גרמא הם ולא מעשה בידיים. ואף אם יש מקום להתעקש ולומר דהעושה מעשה באיברים חמור טפי, נראה דאין צריך להחמיר כולי האי כאשר מדובר באשה. שהרי בכל עיקר איסור סירוס בנשים דעת רוב רובם של הפוסקים דאין איסור דאורייתא. שהרי כתב הרמב”ם בפט”ז הי”א מאיסו”ב דאין לוקין על סירוס אשה ובמ”מ כתב דהוי מדרבנן וכ”ה ברמב”ן וברשב”א שם בשבת ובטור אהע”ז סימן ה’, ובט”ז שם ס”ק ו’ כתב שכל האיסור משום חבלה הוא ולא משום עצם הסירוס, עי”ש. ודעת הגר”א שם ס”ק כ”ט דהוי איסור תורה דעת יחיד היא, והגר”א מתבסס על התורת כהנים אך בשו”ת חת”ס שם פירש את דברי התו”כ בד”א עי”ש. וכיון דלדעת רוב הפוסקים אין כאן אלא איסור דרבנן, ובדרך גרמא התירו כל הפוסקים, בודאי יש להקל בני”ד במקום צורך גדול.

ובמה ששאל האם עדיף להשתמש בסליל זה או להשתמש בדיאפרגמה שמכסה את צואר הרחם, או בכיס (קונדום) שמכסה את אבר הבעל.

פשוט וברור דעדיף להשתמש בסליל הנ”ל ולא להיכשל בהוצאת ז”ל שהוא איסור חמור עד למאוד. דכאשר כיס מכסה את אבר הבעל הוי כמוציא זרעו על העצים והאבנים ממש. ואין נראה כלל מה שכתבו מקצת אחרונים דכיון דמ”מ הוי דרך תשמיש אין בזה איסור הוצז”ל. וגם בטבעת שמכסה את צואר הרחם נראה עיקר דהוי הוצז”ל אף שיש מקום בסברא לומר דקיל מכיס שמכסה על אבל הבעל, דמ”מ נשפך הזרע בתוך הנרתיק אלא שאינו יכול לחדור לרחם, וז”פ.

ומ”מ נראה דעדיף להשתמש בסליל זה דאף אם נחוש שיש בו איסור דרבנן מה שבאמת אין נראה כלל כמבואר לעיל, עדיף הוא מאשר ליכנס לאיסור חמור עד למאוד בכל יום ויום. וכבר כתב הר”ן רפ”ח מיומא דעדיף לעבור פעם אחת על איסור כרת מאשר לעבור הרבה פעמים על איסור לאו, וק”ו דעדיף לעבור על איסור קל פעם אחת ולא על איסור חמור הרבה פעמים. אך נראה עיקר דאין איסור כלל להשתמש במכשיר זה במקום צער וחולי או כשיש צורך גדול כמבואר.

ולגבי שאלתו אם מתקן זה עדיף מבחינת ההלכה מקשירת חצוצרות. נראה שאכן עדיף סליל זה מקשירת חצוצרות. דבמקו”א דנתי בקשירה הנ”ל, וקרוב אני לומר דהוי סירוס בידים דמכיון דמיד שהחצוצרות נקשרות אין מעבר לזרע, אף שאפשר לפתוח את הקשר מיד ולהחזיר את המצב לקדמותו, אך כיון שהשארת החצוצרות קשורות מביא תוך זמן קצר לניוונן וזה הרי כל כונת האדם להשאיר קשר זה ע”מ למנוע הריון, הוי כסירוס בידים. ואף שאין סברא זו חלוטה בעיני, מ”מ נראה דעדיף להשתמש בסליל הנ”ל כמבואר.

Leave a Comment

Scroll to top