You Are Here: Home » Responsa Resource » Jewish Thought » Reading books of Idolatry

Reading books of Idolatry

Question:

Shalom I am currently involved in kiruv on a college campus in Amreica and I often am asked to explain how Judaism is different than other religions. I have researched a bit about other religions and this is why they are coming to me for answers not just in Judaism, but how it differs from Christianity ect. I was wondering if my researching other religions is halachically okay if I am doing it solely to know how to answer questions non religious students raise about them vs. Judaism?
Thank you for your time
Rabbi Yehuda Weiss

Answer:

Although Maimonides (Laws AZ Chapter 2 halacha 3) says that man should not read the books of idolatry, because “you shall not stray after your hearts and after your eyes,” annotated  in his commentary on the Mishna of Pirkei Avot,that is allowed to read those books for those who does so for a specific purpose, not out of curiosity and self- interest. Indeed, to do so a man should be a person who has an opinion and a thorough understanding of the principles of faith of Torah, and to keep himself from falling into false ideas from the nonsenses of  those  religions. It also seems that reading these books should be reduced as much as possible according to as needed. (As a suggestion, perhaps that could be easier to get articles of people that brings the main points, and contradicted them. could recommend books by Lawrence Kelemen – Permission to Believe and Permission to Recive).

תשובה:

למרות שהרמב”ם (בהלכות ע”ז פרק ב, ג) פוסק לאסור לקרוא בספרי העבודה זרה, משום “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, מבואר בפירוש המשניות לרמב”ם על המשנה בפרקי אבות פרק ב משנה יד, שמותר לקרוא בספרים אלה למי שעושה כן בשביל מטרה מוגדרת, ולא מתוך סקרנות ועניין-אישי בלבד. אמנם, כדי לעשות כן צריך להיות אדם שיש לו דעה והבנה ביסודות של עיקרי אמונת ישראל, וצריך לשמור עצמו שלא יעלה בדעתו דבר מהדעות הכוזבות של דתות ההבל. כמו כן נראה שיש לצמצם במידת האפשר את העיסוק בקריאת הספרים האלה, לפי הצורך. (כהצעה, יתכן שיכול להיות קל יותר להשיג מאמרים של חכמים שעסקו בזה והביאו את עיקרי הדברים וסתרו אותם. אפשר להמליץ על ספריו של  Lawrence Kelemen – Permission to Believe    ו- Permission to Recive).

הרחבה:

הרמב”ן מבאר שהתורה לא כתבה את תולדותיו של אברהם אבינו משום שלא רצתה להאריך בפירוט דעות של עובדי עבודה זרה שראשית חייו של אברהם היו כרוכים בחייהם של עובדי ע”ז[1]. מכאן, וממקומות נוספים, רואים שאכן אין לעסוק ולהרחיב בנושאים של עבודה זרה.

מאידך, על אברהם אבינו עצמו נאמר בגמרא[2] שהיו לו ארבע מאות פרקים במסכת עבודה זרה שלו, והיינו שברר כל עבודה זרה מה טעותה. כמו שכתב הרמב”ם בהלכות עבודה זרה פרק א שאברהם אבינו השיב תשובות לעובדי עבודה זרה, מתוך שהבין וידע לא רק את טעותה של העבודה זרה שלהם, אלא גם את הסיבה שטעו – כלומר מה היה הגורם לטעות המיוחדת שבבסיס החשיבה המוטעית של העבודה הזרה שלהם[3].

יסוד האיסור ללמוד ולעיין בעניני עבודה זרה הוא משום “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם” שאיסורו הוא שלא לתור אחר מחשבת הלב באפיקורסות ואחר מראה העינים בתאווה[4].

וכתב הרמב”ם יד החזקה – הלכות עבודת כוכבים פרק ב, הלכה ב והלכה ג: “(ב)ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה צונו הקב”ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אע”פ שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני. …(ג) וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עבודת כוכבים וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה הרי זה לוקה ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה. אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות”.

כלומר, הרמב”ם כותב שהקב”ה ציווה עלינו שלא לקרוא כלל בספרי עבודה זרה. ואמנם, הרמב”ם עצמו כותב בספר מו”נ שקרא הרבה מספרי העבודה זרה וידיעתם עזרה לו להבין את טעם רבים מחוקי התורה שמכוונים לעקור אמונת עבודה זרה מהעולם[5]. ולכאורה הוא סתירה בדבריו?

אלא שהרמב”ם עצמו מבאר את הדברים בפירוש המשניות, מסכת אבות פרק ב משנה יד, וז”ל:

“ר”א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – ענין שקידה, הוא מלשון הכתוב כי שוקד אני על דברי. כלומר מהר ומשתדל. או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום.  מה שתשיב לאפיקורוס. אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך, ואמרו (סנהדרין שם) לא שנו אלא אפיקורס עובד כוכבים אבל אפיקורס ישראל כ”ש דפקר טפי, ר”ל שיוסיף לבזות, ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעמוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל. רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך“.

מבואר מדברי הרמב”ם שמותר ללמוד דעות האומות כדי לדעת להשיב, ולפי זה האיסור שכתב הרמב”ם בהלכות עבודה זרה, שלא לקרוא בספריהם, הכוונה כשקורא מתוך עניין אינטלקטואלי גרידא, ורוצה לדון בדברים ולבחון אותם בשכלו, באופן שמצד עיסוקו בדבר יתכן שמשהו מהדעות ההן יעלה בדעתו כנכון.

נראה שניתן לסכם מדברי הרמב”ם כמה כללים:

א.      המעיין בספרי מינות עובר באיסור ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.

ב.      לצורך לימוד ותשובות לשואלים, מותר לעיין בספרים, אך יש שני תנאים הכרחיים:

א.      יש להישמר שמשהו מהדעות האלה לא יעלה בדעתו כנכון, ויזכור שהקב”ה יודע צפון ליבו באיזה אופן הוא לומד את הדברים.

ב.      הרמב”ם כותב (הלכות ע”ז פרק ב הלכה ג) “מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו“. ונראה מכך, שאדם שיקרא בספרים ההם כדי לעיין ולהשיב לשואלים, אך אינו בעל דעה ואינו יודע הקדמות הדרושות לעניין, עשוי להחריב את העולם. ולכן, מסתבר שגם למי שעושה כן כדי להשיב לשואלים, צריך שתהיינה לו הקדמות והבנה בסיסית בעניין כדי שלא יבוא לטעות. יכול להיות שאם הוא עשוי לבוא לטעות, הרי שלגביו העיון עשוי להיות כלול באיסור “ולא תתורו אחרי לבבכם”, וצ”ע בזה.

וצריך להבין מדוע לצורך לימוד ותשובה לשאלות, מותר לעיין באותם ספרים, שעיון סתמי בהם נחשב באיסור “ולא תתורו אחרי לבבכם”.

ונראה, שעניין זה הוא שייך לסוגית “אבל אתה למד להבין ולהורות”. ונבאר העניין:

נאמר בתורה (דברים פרק יח, ט-יב), “כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:”. רש”י מביא דרשת חז”ל: (רש”י דברים יח, ט) “לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלין ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חוק העובדי כוכבים”. היינו שראוי ללמוד את דרכי העבודה זרה, ואת דרכי הכישוף והקסמים, כדי להורות לבנים שלא יעשו דברים מסויימים שהם חוק עבודת כוכבים.

הרמב”ם כותב שבית דין צריכים ללמוד דרכי עבודות העבודה זרה, כדי לדעת כיצד לדון אדם שעבד עבודה זרה, שאין סוקלין אדם עד שעבדה כדרך עבודתה רמב”ם עבודת כוכבים ג, ב. האור שמח מבאר שההיתר לבית הדין ללמוד זאת הוא משום ‘להבין ולהורות’.

פר אור שמח – הלכות עו”ג – פרק ג – הלכה ב – הלכה ב – “ומפני זה הענין צריכין בית דין לידע דרכי העבודות כו’ – זה נכלל במה שאמרו לא תלמוד לעשות כתועבות הגוים ההם כו’ לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות ויעויין ה’ סנהדרין פ”ב”.

בידידות, ובהערכה לפועלך החשוב בקולג’,

שלמה קושלבסקי



[1]  רמב”ן בראשית יב, ב: “והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב”ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים …אבל הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב”ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה’ בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו, ושמו אותו בבור או בכבשן האש ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר, וזה טעם הפרשה אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו”.

[2] מסכת עבודה זרה דף יד, ב: “אמר ליה רב חסדא לאבימי גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד’ מאה פירקי הויין”.

[3] רמב”ם הלכות ע”ז פרק א, הלכה ג: “וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד

[4] ספר המצות להרמב”ם – מצות לא תעשה – מצוה מז: “שהזהירנו שלא לתור אחר לבבנו עד שנאמין דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה אבל נקצר מחשבתנו ונשים לה גבול תעמוד אצלו והוא מצות התורה ואזהרותיה והוא אמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולשון ספרי ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה וגו’ ואחרי עיניכם זה זנות שנאמר ויאמר שמשון לאביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני רוצה באמרו זו זנות המשך אחר ההנאות והתאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן תמיד”.

[5] ספר מורה נבוכים – חלק ג פרק כט: “ואשוב אל כונתי עתה ואומר, שהרבה מן התורות באר לי ענינם והודיעני סבתם עמדי על אמונות הצאבה ודעותם ומעשיהם ועבודותם, כמו שתשמע כשאבאר עילת ה’מצוות’ ההם אשר יחשב בהם שאין סיבה להם. ואני אזכר לך ספרים אשר יתבאר לך מהם כל מה שידעתיו אני מאמונות הצאבה ודעותם, עד שתדע באמת אמיתת מה שאומר לך בנתינת סיבת אלו התורות.  הספר הגדול בזה – ספר העבודה הנבטית, העתקת אבן וחשיה…”. ראה שם שהאריך בזה.

Leave a Comment

Scroll to top