You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Inviting Non Jews on Yom Tov

Inviting Non Jews on Yom Tov

Question:

In my work in kiruv rechokim, I am often compelled to have non jewish guests on Yom Tov. This includes family members, spouses and other acquaintances of jewish students that I am involved with. Must this be avoided? In many instances, one will not come without the other.

Answer:

In modern times where much of the cooking for Yom Tov is done before Yom Tov, and it is unheard of to have to prepare a separate pot of food for a specific guest, there is room for some leniency in this area. If they are not directly invited and just come along with jewish guests, that is certainly permitted, especially when the goal is the great mitzvah of kiruv rechokim. This is the Rav’s teshuva on this issue:

אשה אחת הזמינה את חברתה שאינה בת עמינו בתום לבה לסעודת יו”ט ורק בדיעבד נודע לה שאסור לעשות כן, האם יש מקום להקל בזה בדיעבד. אקדים ואומר שכיוצא בזה נשאלתי פעמים רבות, ובעיקר ע”י פעילים בקירוב רחוקים, דלפעמים בין בני הנוער שאנו מתעסקים עמהם יש גם נכרים בשלבים שונים של התקרבות וגיור, ולפעמים צעירים יהודיים המתקרבים מביאים עמהם את חבריהם וחברותיהם הנכריים האם יש מקום להקל בזה.

ובשתא דא נשאלתי ע”י רב שמארח רבים לסעודת החג ברוסיה וטבחית נכריה מבשלת לכולם (ואחד מבני הקהילה מדליק את התנור כדי שלא תהיה שאלה של בישול עכו”ם) והתרתי להם לארח גם נכרים דכיון שנכריה מבשלת אין חשש שמא ירבה בשבילו. אך כאשר הבישול והאפיה נעשים ע”י ישראל הדרא שאלה לדוכתא.

הנה מקור הסוגיא בביצה (כ”א ע”ב) “רבא למר שמואל ודרש: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו. מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב אמרו ליה: אי ניחא לך במאי דטריחא לן – מוטב, ואי לא – טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן”. הרי לן דאם אמר לנכרי שעליו להסתפק במה שיש ולא נטרח בשבילו כל טירחא יתירא מותר לארחו.

אמנם בדברי הראשונים מבואר שאין הדברים אמורים אלא בנכרי שהגיע מיוזמתו ולא שהוזמן וכפשטות לשון הגמ’ “מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב”, אבל אין בזה היתר להזמין נכרי לכתחילה. וכך נראה בדברי הרמב”ם (פ”א הלכות יו”ט הי”ג) והשו”ע (סימן תקי”ב סעיף א’) שכתבו “אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל גוים או כלבים שנאמר ‘הוא לבדו יעשה לכם’ לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים לפיכך מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין אותו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו אבל אם בא הגוי מאליו אוכל עמהן מה שהן אוכלין שכבר הכינוהו” (לשון הרמב”ם). “אין מבשלים לצורך כותים ביו”ט לפיכך אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו ודוקא להזמינו. הגה, לביתו אבל לשלוח לו לביתו ע”י כותי שרי, אבל עבדו ושפחתו וכן שליח שנשתלח לו וכן כותי שבא מאליו מותר להאכילו עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו” (לשון השו”ע).

אך ראיתי במאירי שנקט להלכה דמותר אף להזמינו לכתחילה כשמתנה עמו שלא יטרח במיוחד בשבילו וז”ל “אין מזמנין את הגוי ביום טוב אף במה שמוכן לו גזרה שמא ירבה בשבילו ואם אמר לו בשעה שנכנס הריני מזמנך על מנת שתתרצה במוכן שאי אפשר לנו להרבות בשבילך מותר…מה שהתרנו בזימון בעל מנת שיאמר לו שיתרצה במוכן שאי אפשר לו לטרוח בשבילו יש אומרים שאף בדרך זו אין לו לזמנו אא”כ יכנס בביתו מאליו ויאכל עמו, ולא יראה לי כן ואף על פי שאין הלשון מוכיח כן אינו אלא מפני שסתם הדברים אין אדם מזמן את הגוי אחר שאינו יכול לטרוח בשבילו אא”כ הוא בביתו מאליו ומשנכנס לביתו מאליו דרכו של אדם לזמנו במוכן מעתה לזמנו בתחלה בעל תנאי זה מותר ואם בא מאליו ואוכל מאליו בלא זימון לדעתי אינו צריך לומר לו כלום אלא אוכל עמהם בסתם וכן כתבו גדולי המחברים”.

ועוד יש בזה צד קולא לפי”ד התניא רבתי סימן נ”ה “ואסור לו לישראל לזמן את הכותי שיאכל עמו ביו”ט, גזילה שמא ירבה בשבילו, אבל אם ירצה לזמנו אחר שתיקן כל צרכי סעודתו וסמוך לסעודה, שאין לחוש שמא ירבה בשבילו, הרשות בידו”. וחידוש יש בדבריו דאם הזמינו לאחר שגמר לבשל מותר דשוב לא מסתבר לחשוש שירבה בשבילו, והמגן אברהם (סימן תקי”ב סק”ב) הביא שיטתו.

אמנם המג”א שם כתב דאין הדברים אמורים אלא כאשר כבר גמר להכין את צרכי הסעודה ולא היה דעתו עליו מעיקרא, ובכה”ג מותר אף להזמינו. והנה המשנ”ב בשעה”צ שם ס”ק ג’ כתב שלא העתיק את דברי המג”א כי מדברי הרמב”ם שכתב דעכו”ם שבא מאיליו לאחר שהכינו את צרכי הסעודה מותר להאכילו משמע דאף בכה”ג אסור להזמינו הרי שאין דעתו כדעת התניא והמג”א. אך לכאורה יש לדחות שהרי ידוע שאין דרכו של הרמב”ם לחדש הלכה אלא להכריע במה שנדון הגמ’ ולהביא כל מה שיש ללמוד מן התלמוד, וא”כ אין הכרח שהרמב”ם חולק על שיטת התניא רבתי, וצ”ע.

ועיין עוד ברשב”א (ביצה שם) שכתב לבאר מה דמותר להאכיל לעבדיו ביו”ט ולא חיישינן שמא ירבה בשבילם, וז”ל “ואיכא למידק הני עבדי היכי מבשלינן להו ואפילו בקדרה שלנו היאך מרבין בשבילן והא איכא משום דריב”ל, וי”ל דבבישול ליכא למיחש שאין דרך לרבות בשבילו בקדרה אחרת ולבשל להם, דבמזומנים שאדם רוצה להתכבד בהם הוא דאיכא למגזר משום דמלתא דשכיחא היא הא בשביל עבדיו ושפחותיו לא שכיחא ואפילו עביד להו קדרה בפני עצמה אינהו גופייהו שכיח דמבשלי להו ולא שכיח דמבשל להו ישראל. ולענין פת נמי איפשר בדאית ליה מידי דאיפשר לפרנסן ביה וכדאמרינן לי’ גבי עיסת הכלבים. ומן הטעם הזה אפשר שיש להתיר אפילו בגוי המתלוה עם ישראל קודם י”ט ומזונותיו על ישראל”.

הרי שכתב להקל לא רק בעבדים אלא אף בכל גוי המתלוה עם ישראל לפני יו”ט ומזנותיו עליו. ולפי דבריו כתבתי להקל במוסד שאירגן סמינר לבעלי תשובה בסוף שבוע שהתחיל יומיים לפני החג, והיו כמה נכרים בין הציבור, דכיון שנרשמו לסמינר שהתחיל יומיים לפני החג ומזונותיהם על ישראל מותר דלא גזרו היכא דאית ליה ממה לפרנסן.

ובדברי הרשב”א למדנו כמה סברות חדשות להקל בזה: א. לא חיישינן אלא במוזמנים שאדם רוצה להתכבד בהם, ולא בעבד שאין אדם מתכבד בו. ב. לא חששו בעבדים שבדרך כלל מבשלים לעצמם. ג. כשיש לו ממה לפרנסן מותר.

ולפי”ז כתב הרשב”א דיש להקל אף בגוי המתלוה עם ישראל מלפני יו”ט. ולא ידעתי משום איזה סברא כתב כן, דלסברא ראשונה שכתב לכאורה אין הדבר תלוי אלא אם האורח חשוב ומתכבדים בו או בזוי כמו עבד. וגם לסברא השניה שכתב לכאורה לא מסתבר לומר בכל אורח שמזונתו עלינו שמסתמא מבשל לעצמו, אלא בעבד בלבד שבד”כ אין האדון משמשו אלא הוא דואג לעצמו ומשמש את עצמו, ולכאורה אין כונת הרשב”א אלא לפי מש”כ לגבי פת דמיירי שיש לו די לפרנסו. ולפי”ז נראה לכאורה דבזמנינו בתקופת השפע שכל אחד יש לו בשפע לכל האורחים שהזמין יש להקל בזה.

ובאופן כללי חזינן בכל דברי הראשונים הנ”ל דבגזירה זו לא אמרינן דאין לך אלא דברי חכמים וכיון שאסרו אסרו, אלא אמרינן זיל בתר טעמא וכל שיש סברא גדולה לתלות שלא ירבה בשבילו יש מקום להקל, ולפי”ז היה נראה לכאורה דיש להקל בזמנינו מתרי טעמי:

א. בזמנינו אין נהוג כלל לבשל ביו”ט וברוב רובם של בתי ישראל מכינים כל צרכי החג לפני החג, ודלא כימי קדם שלא היה בבתים מקררים והיה חשש שהאוכל יתקלקל ויתעפש ולכן נאלצו לבשל ולאפות ביו”ט אבל בזמנינו רגילין הכל לבשל כל הנצרך לסעודות החג מערב יו”ט, ולא מסתבר לחשוש שמא יבשל בשביל הגוי.

ב. בדור של שפע גדול כזמנינו שכל אחד יש לו בשפע לכל ארחיו ומעולם לא שמענו שיצטרך אדם לבשל בעיצומו של חג משום מחסור ליתן לפני בני משפחתו או לפני אורחיו, וכיון שכן אין לחוש שמא ירבה בשבילו.

והנה לבי אומר לי כלל גדול בהוראה, דאף שאין בידינו לבטל מה שגזרו חז”ל, וכבר כתבו הראשונים דאף כאשר הטעם בטל הגזירה לא בטילה, מ”מ במקום שלפי מציאות החיים ושינוי הרגלי בני האדם לא מסתבר כלל לחשוש למה שחששו הם יש להקל בהוראה ולסמוך על צדדי קולא אף אם צדדים אלה אין בהם די להקל במקום אחר. ועיין בדברי הרמ”א באו”ח סימן של”ט ס”ג לגבי מה שגזרו חכמים שאין מטפחין ואין מרקדין שמא יתקן כלי שיר, שהביא י”א שנהגו להקל בזמה”ז משום שאין אנו בקיאין בתיקון כלי שיר ואף שלא כתב להקל בזה לכתחילה. וכך נראה גם בני”ד כיון שלא נהגו לבשל ביו”ט לצורך אורחים.

ומ”מ נראה דכיון דבדבר מצוה עסקינן ובמצוה גדולה לקרב לב ישראל אל אביהם שבשמים, יש די בכל הנ”ל להקל בזה בתנאי שיאמרו לנכרים שלא נטרח בשבילם אלא יסתפקו במה שהוכן לכל האורחים. ואם הנכרים לא הוזמנו באופן ישיר על ידינו אלא הם באים עם אלה מחבריהם שהוזמנו יש להקל טפי, ולדון בזה כאילו בא גוי להתארח ולא היה דעתנו עליו שלפי המגן אברהם והתניא רבתי בכה”ג מותר כמבואר.

Leave a Comment

Scroll to top