You Are Here: Home » Responsa Resource » Miscellaneous Halachot » Geniza for Magazines and Newspapers

Geniza for Magazines and Newspapers

Question:

What is the proper method to dispose of Jewish magazines and newspapers. Although they are mainly “chulin”, and discuss news and politics etc., very often there are quotes of psukim and divrei torah and hashkafa. Must these be placed in geniza or may they be disposed of normally?

Answer:

Magazines and newspapers which are intended for news, politics and other secular subjects, do not need to be placed in geniza. If they contain quotes of divrei torah they should be wrapped in a bag and then may be disposed of normally. If it questionable if there are divrei torah within, one may dispose of them normally, and need not check. If there is a section dedicated to Torah subjects, it must be treated as all divrei torah and put into geniza.

מקורות וביאורים:

ביו”ד סימן רע”ו סע’ יג’ כתב הרמ”א שאסור לכתוב שם מן השמות הקדושים אם הוא אינו בתוך ספר, דע”י כך חוששין שמא יבא לידי בזיון, ולכן אין כותבין השם באגרות משום טעם הנ”ל. ועי”ש בביאור הגר”א שמקור הדברים הוא מסוגיא דמס’ ראש השנה יח:, שמבואר שם שמלכות חשמונאי תיקנו לכתוב שם השם גם בשטרות [מה שהיה אסור תחת שלטון היוונים]. והחכמים ביטלו דבר זה משום שיגרום ע”י כך ששם שמים יבא לידי בזיון. ומכל זה מבואר לכאורה שכל החשש בכה”ג הוא בדבר שיש בו שם משמות הקדושים, אבל בשאר דברי תורה אין חשש. וכן מבואר בשו”ת תשב”ץ [ח”א סי’ ב’] שהיו כותבין פסוקים באגרות ולא היו חוששין למה שיבא לידי בזיון.

אלא שקשה דביו”ד סי’ רפ”ג סע’ ד’ המחבר מביא דעת הרמב”ם בתשובה [פאר הדור סי’ ז’] שאסור לרקום פסוקים על גבי טלית משום חשש שמא יבא דברי תורה לידי בזיון [וכן מובא במ”ב סי’ כ”ד ס”ק ט’]. והרמ”א לא העיר כלום בזה. ובאמת בתשב”ץ הנ”ל מפורש שלא ס”ל כדעת הרמב”ם. ובדעת הרמ”א נראה שלדעתו יש חילוק בין אגרת וטלית. והוא מחדא מתרי טעמי. באגרת כותבין רק לצחות הלשון ומליצה משא”כ בטלית שכותבין דרך חשיבות וקדושה. ועוד באגרת נכתב לכתחילה ע”מ לזורקו מיד, משא”כ טלית שנכתב לקיום. וב’ סברות שלו מצינו בדברי רבותינו האחרונים. בשו”ת משיב דבר [ח”ב סי’ פ’] ושו”ת עין יצחק [ח”א סי’ ה’] כתבו שכל שמכוון בפירוש שלא לקדש השם, לא חל עליו קדושה. ועוד הוסיף העין יצחק שכל שנכתב ע”מ לאבדן לא חל עליהם קדושה ומותר לאבדן.

והנה, בעתונים, והזמנות המצויים בזמנינו אין בהם שמות הקדושים אלא ציטוטים מדברי תורה ופסוקים. ואין הכוונה ללמוד מהם כלל אלא הוא למליצה וצחות הלשון, או למסור מסר תורני תוך כדי שיחת חולין אבל אין הכוונה ללימוד תורה כלל. ועי’ בשו”ת שבט הלוי [ח”ז סי’ קס”ז] מה שמביא מסימן רפ”ד סע’ ב’ שבתורת מליצה התירו לכתוב בלי סרטוט, ולדעתו ה”ה לגבי גניזה דהלא לא מצינו מי שיגנוז אגרת שלומים משום שכתב בו חלקי פסוקים בתורת מליצה. וגם אינו נכתב לקיום אלא לקריאה פעם אחת בלבד כידוע. וא”כ לדברי הגדולים הנ”ל יש מקום להקל בדברים אלו ולא לגונזם אלא להשליכם לפח. אלא שמצד איסור לבזות דברי תורה בידיים צריך מ”מ לעוטפם מקודם בסכית ורק בזה להניחו הפח. ובהזמנות לחתונות הרבה משנים מלשון הקרא או בצורת כתיבתו ועל ידי זה אין קדושת תורה כלל, עי’ מש”כ בזה בשו”ת באג”מ [ח”ד סי’ לח’ ד”ה וכבר אמרתי].

ועוד טעם להקל בזה, דמדובר בדברי תורה שנכתב ע”י דפוס ומחשבים ולא ביד האדם. ויודוע מה שנחלקו בזה גדולי עולם אם יש קדושה בדברי תורה המודפסים. עי’ בחוות יאיר [סי’ קס”ד] שדעתו נוטה שאין בדפוס קדושה ואין עליו איסור הנ”ל לאבדו. אלא שלא סמך לגמרי על סברא זו בלבד. וכן בחזו”א [סי’ קס”ד אות ג’] לא היקל בזה אלא בצירוף עוד טעם להקל. ובמקום שיש חשש שיבאו דברי תורה לבזיון עי”ש בחזו”א שצידד לומר שיש מקום להתיר אפילו שריפת הד”ת משום גדול השלום, עי”ש וכן הוא בשבות יעקב [ח”ג סי’ י’], ואף שאין להקל בדבר חמור כשריפת ד”ת, מ”מ כשיש כל הצדדים הנ”ל יש להתיר לעטוף היטב ולזורקו לפח. דבלא”ה יצטברו לאנשים ערימות גדולות של עיתונים שקשה לגונזם כראוי בין מצד הטירחא ובין משום ההוצאות. וכן הורה הגר”ש ווזנר, מובא דבריו בתשובות בסוף ספר גנזי הקודש, תשובה ג’.

ובמקום שהוא ספק יש להתיר לזורקו בכל אופן, דמלבד דעת הגדולים הנ”ל שהתירו, כל האיסור בזה אינו אלא דרבנן, ובמקום ספק יש להקל [וכן מטו מיניה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל, עי’ ספר גנזי הקודש עמ’ קנ”ד הע’ ו’]. דעי’ ברמב”ם ריש פ’ ו’ מהלכות יסודי התורה דהמאבד שם מן השמות עובר בלאו ולוקה מן התורה [“לא תעשון כן לה’ אלקיכם”]. ובהל’ ח’ שם כתב דהמאבד כתבי קודש מכין אותו מכות מרדות, ומבואר שאיסורו הוא מדרבנן. וכן מבואר בס’ החינוך סי’ תע”ז ובתשב”ץ [ח”א סי’ ב’]. וצ”ע בדברי המג”א סי’ קנ”ד ס”ק ט’ שיש באיבוד כתבי קודש איסור מה”ת, שהם נגד דברי הרמב”ם הנ”ל, עי”ש בפרמ”ג ובשו”ת עין יצחק הנ”ל ס”ק יט’ כתב שאין בזה אלא איסור דרבנן.

Leave a Comment

Scroll to top