You Are Here: Home » Responsa Resource » Shabbat » Shoveling Snow on Shabbos

Shoveling Snow on Shabbos

Question:

How can I clear a path from snow on Shabbos. I am asking with regards to a private home and in addition the path in front of the shul. May one shovel snow normally? Is it permissible to have a non – Jew shovel?

Answer:

A path covered with snow or ice poses great danger for injury. This is especially true in a public area such as a shul or apartment building, where there the elderly and children also walk. Any path which must be used on Shabbos may be cleared on Shabbos. Shoveling would be permitted even by a Jew, and certainly by a non Jew.

מקורות וביאורים:

פינוי שלג בשבת לפעמים הוא צורך גדול, שבלעדו א”א לאנשים להגיע לבית הכנסת להתפלל, וביותר מסכן אנשים שילכו בכל אופן, וגם ‘בזקינינו ובנעורינו נלך’. וכמה שאלות מתעוררות שצריך לדון בהם להתיר פינוי שלג.

בפינוי שלג [ולא המסתו] יש לעיין האם שלג דינו כמוקצה שאסור בטלטול או לאו [ואף אם הוי אכן מוקצת יש לדון האם יש צד או אופן שיש להתיר לפנותו מפני הצורך]. ולמעשה מפורש בדברי השלחן ערוך שאין על שלג שם מוקצה ומותר בטלטול. דעי’ בסי’ ש”כ סע’ ט’ שהשלג והברד אסור לרסק אותם בידיים לעשותם למים משום איסור מוליד “אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים ואינו חושש”. הרי מבואר שכל שאינו מרסקו מותר השלג בטלטול. ומשמע שמיירי גם באופן שנפל בשבת [ולא רק בשלג שנפל לפני שבת], וכן מבואר בסימן של”ח סע’ח’, ועי”ש במ”ב ס”ק ל’ “דאין על המטר היורד שם מוקצה או נולד”. והוא ע”פ מה שמבואר בגמ’ עירובין מו. שמי גשמים נחשבים כבר בעין בתוך העננים ולכן אינם נולד. וה”ה לשלג, וכן מבואר בשו”ת הר צבי [קונטרס לט’ מלאכות, מלאכת סותר] וכן דעת הגרי”ש אלישיב [מובא בס’ יל’ שבת בשבת] שדין שלג כדין מי גשמים.

וע”ע באג”מ או”ח ח”ה סי’ כג’ אות לז’ שמביא להחמיר ששלג דינו כמוקצה, וכתב שאינו דומה למי גשמים. וכנראה שדעתו הוא שמי גשמים הם ראויים ועומדים בשימוש יותר משלג שבזמנינו שיש קרח בבית אינו עומד לשימוש [ומש”כ המו”ל להסביר דבריו שם צ”ע ועי”ש]. ומ”מ רוב הפוסקים ס”ל שאין בשלג דין מוקצה כיון שבעצמותם ראויים הם וכמו מי גשמים.

ומ”מ בפינוי שלג לכ”ע יש להקל שהלא אין עושים זאת בידיים ממש אלא ע”י בכלים מכלים שונים, אלו המיוחדים לכך ואלו שאינם מיוחדים לכך. וידוע מה שנחלקו הפוסקים בטלטול מוקצת ע”י דחיפה של דבר אחר בכה”ג. דדעת הט”ז בסי’ ש”ח ס”ק יח’ שזה נחשב טלטול מן הצד ומותר, כל שהוא לצורך דבר המותר, וכמו בניד”ד שעושים כן כדי לפנות מקום להילוך בני אדם, עי”ש בט”ז שמתיר לגרור עצמות מעל השלחן עם סכין שבידו. ועי’ במ”ב סי’ שח’ ס”ק קט”ו שנקט כן לדינא, וע”פ הסבר הבפרמ”ג שכל זה הוא כשה הוא לצורך דבר מותר.

ואף שיש מחמירים בזה, עי’ בשלחן ערוך הרב סי’ שח’ סע’ ס’ [וכן בחיי אדם סי’ סז’ נשמ”א ס”ק ו’] שכל כה”ג נחשב כידא אריכתא וכטלטול להדיא ואסור. ועי’ גם בחזון איש סי’ מז ס”ק יד’ שגם כן מחמיר כדעת הט”ז, אמנם מטעם אחר מהגר”ז, והיינו שךדעתו טלטול מן הצד התירו רק כשעיקר הטלטול הוא הדבר היתר ורק בממילא מתטלטל המוקצה, אבל כאן שעיקר מה שבא לטלטל הוא המוקצה לא נאמר היתר זה כלל.

מ”מ כיון שלפי רוב הפוסקים שלג אין דינו כמוקצה כלל ומותר בטלטול, יש להקל בשופי בטלטול מן הצד, ובפרט שמיירי בדבר שהוא באמת חשש סכנה לרבים שמצינו שהתירו טלטול מוקצה גמור בידיים למנוע הזיקא, עי’ ברמ”א בסי’ שח’ סע’ ו’ שזכוכית שנשברה במקום שיכול להזיק לעוברים שם, שמותר לפנותו למקום אחר, ובמקום שאין עירוב צריך ליזהר רק לדוחפו לצד ולא להרימו ולהשליכו למרחק שלא לעבור על איסור הוצאה

Leave a Comment

Scroll to top