You Are Here: Home » Responsa Resource » Marriage and Personal Status » Kiruv Questions

Kiruv Questions

Question:
1) Can I invite a Jewish girl with her non Jewish boyfriend or would that be condoning her relationship. I feel it would be easier to get her to come over if I invite them together.

2) Can I invite an unmarried couple for Shabbos to get them to keep a whole Shabbos, but not ask them to seperate, since they live together, ie can I get them a guest house together?

3) If I am teaching taharas hamishpacha to a totally non religious woman and I dont feel she would bring a bedikah cloth to a Rav, can I just tell her that red, black and pink stains are a problem, but brown is fine. Can I give her guidelines to manage on her own. When and if she becomes frumer and she is receptive to the idea we can revisit it.

Answer:

This is a complex issue, both in halachah and hashkafa. The Rav’s opinion in a nutshell, is that in kiruv rechokim we must take a step back and look at the big picture. Ultimately our goal is to bring them back to Torah and Mitzvos. To accomplish this, sometimes the ends do in fact justify the means. This is not a blanket heter to do anything and everything in the name of kiruv. But within a halachic framework, i.e. no prohibitions are being transgressed on our part, we must be flexible and patient in a process which can only be successful in a step by step fashion. It is well known that after the initial inspiration our work has just begun. Navigating the path from inspiration to true commitment is a windy road which must be traveled with caution, not too slow and not too fast.

With regards to your specific question, since we are talking about things they would be doing regardless, there is no prohibition of לפני עור or of מסייע בידי עוברי עבירה. With regards to bedikos you should add that brown is ok only if it doesn’t have a red tint to it.

מקורות וביאורים

זה מה שהשבנו לגבי האכלת סטודנטים שאינם תורה ומצוות ביום צום, במסגרת טיול של קירוב רחוקים, והוא נוגע גם לניד”ד

בשאלה זו יש לדון מצד איסור לפני עור ומסייע בידי עוברי עבירה מחד גיסא. ומאידך גיסא מצד המצוה הגדולה של קירוב רחוקים. והנה, מצד האיסור דאורייתא של לפני עור לא תתן מכשול נראה שאינו שייך בניד”ד. דמבואר בגמ’ ע”ז ו: שאיסור לפני עור הוא רק כשהוא בגבדר ‘תרי עברי דנהרא’ והיינו שא”א לו להשיג האיסור אלא בסיוע של השני. אבל בחד עברי דנהרא אין בזה לפני עור. וכאן נמי כיון שאפשר להם להשיג אוכל בעמצם אין בזה לפנ”ע. ואף שאוכל זו שנותנים להם לא היו משיגים אלא מאכל אחר, כל כה”ג נחשב לחד עברא דנהרא, כן מבואר ברמ”א יו”ד סי’ קנ”א סע’ א’, ועי’ באגרות משה [יו”ד א’ סי’ עב’].

אבל בתוס’ בשבת ג. [ד”ה בבא] דעתם שגם כשהוא בחד עברא דנהרא יש איסור דרבנן שלא לסייע בידי עוברי עבירה, וכן הוא ברא”ש שם סי’ א’. אלא שכבר בעירו האחרונים שלכאורה מצינו סתירה בדברי הראשונים. דהרא”ש עצמו בסוגיא דע”ז מבואר שבחד עברא דנהרא אין איסור כלל, וכן מבואר בתוס’ חגיגה יג.. והש”ך ביו”ד סי’ קנ”א ס”ק ו’ ביאר שיש חילוק בין ישראל שיש איסור גם בחד עברא דנהרא, שמ”מ אנו מצווים להפישו מן האיסור, ובין עכום שאין אנו מצווים עליו, וכן הוא במג”א בסי’ שמ”ז ס”ק ד’. ובש”ך מבואר שגם מומר דינו כגוי לענין זה. ועי’ בדגול מרבבה על הש”ך שם, ולדעתו החילוק הוא בין עושה במזיד שאין מצווים להפרישו ובין שוגג שמצווים להפרישו.

אלא דצ”ע מה טעם יש לומר שאין אנו מצווים המזיד מן האיסור. דעיין במנחת אשר על התורה [ויקרא סי’ ב’] שביאר שורש החיוב לאפרושי אדם מן החטא, או משום מצות תוכחה או משום ערבות. ולכאורה לשתי הדרכים גם המזיד בכלל חיוב זו. אלא שעי’ בביאור הלכה סי’ תר”ח ס”ב [ד”ה אבל] דבפורקי עול אין עליהם מצות תוכחה, וכ”כ בקובץ שיעורים ביצה אות סו’. ואולי מטעם זה אין עליהם איסור מסייע. אלא שדעת מורנו הגאב”ד שחילונים בזמן הזה דין תינוק שנשבה יש להם ובכלל עמיתך הם ואין להם דין מומר, וכמבואר בשו”ת מנחת אשר [ח”א סי’ י’]. וא”כ עדיין עלינו להפרישם מאיסור.

אלא שכבר כתב הנצי”ב בשו”ת משיב דבר [ב’ – לא’] שכל איסור מסייע הוא באופן שאנו גורמים קדימת החטא. אבל כל שבלא”ה היו חוטאים באותו מידה, אין כאן מסייע. וה”ה בניד”ד שבלא”ה הם יאכלו בעצמם. ועי’ מש”כ בזה בשו”ת אג”מ [אבהע”ז ח”ד סי’ סא’ אות ב’]. וכל זה הוא בנוסף לזה שבאמת כל איסור מסייע לאו מילתא פסיקתא היא. דעי’ ברמ”א יו”ד קנ”א סע’ א’ שמביא ב’ דעות בזה, ומעיד שהמנהג כסברא ראשונה, אלא שבעל נפש יש להחמיר בזה. ועי”ש בגר”א שמציין לדברי הרא”ש בע”ז ותוס’ בחגיגה הנ”ל שפשטות כוונתם להקל בזה.

והלא כאן מיירי במצוה גדולה של קירוב רחוקים לאביהם שבשמים. וכיון שהם בתחילת דרכם ממש, וא”א להם לקבל על עצמם הכל בחדא מחתא לא ברור כלל שיש ענין להכבידם במצות צום דרבנן. הנסיון מוכיח שזה מרחיקם לבסוף משמירת תורה ומצוות. וזה כעין מה שמצינו חלל עליו שבת אחת כדי שישמרו שבתות הרבה. ומ”מ אם אפשר לתת להם לקנות בעצמם מהיות טוב יש לנהוג כן, ובלא”ה מותר להניח לפניהם אוכל מוכן. וכן הורה בזה מרן הגאב”ד.

Leave a Comment

Scroll to top