You Are Here: Home » Responsa Resource » The Jewish Calendar » Bar Mitzvah and Yortzeit in Adar Rishon/Sheni

Bar Mitzvah and Yortzeit in Adar Rishon/Sheni

Question:

I have yortzeit in the month of Adar, which on a leap year \ shana meuberes I always keep during Adar Rishon. This year I am making a Bar Mitzva during Adar as well. My son was born in a shana pshuta when there was only one Adar. Nevertheless I was told that we do not make the Bar Mitzvah until Adar Sheini. Why is this different from the observance of a yortzeit? Shouldn’t both be kept either in the first or second Adar?

Answer:

The accepted practice is in fact to observe a Bar Mitzvah in the second Adar of a shana meuberes. This reflects the fact that we consider the second Adar to be the “authentic” Adar, and the first Adar to be the “addition”. Another indication of this is the fact that it is Adar Sheini that follows the pattern of Adar of a regular year and is a chodesh chaser of 29 days. Adar Rishon is a chodesh maleh of 30 days. The same sources which say the above, indicate that the observance of a Yortzeit should be done in the first Adar. There are in fact opinions that the Yortzeit should be done in the second Adar as well, and there is a custom to observe both months. Some suggest that one should certainly keep the second month as well, because of the apparent inconsistency between Bar Mitzvah and Yortzeit. The opinion which differentiates between the two, seems to hold that since the observance of Yortzeit is a minhag and not a mitzvah, one should observe the day earlier in the calendar to bring zchus and kaparah to the niftar at the earliest appropriate time.

מקורות וביאורים:

 הנה, בגמרא נדרים סג. נחלקו התנאים בדין מי שנודר לאדר סתם האם הכוונה לאדר ראשון או אדר שני. והגמרא לומד מחלוקת זו מתוך מה שנחלקו לגבי שטרות איך לכתוב אדר ראשון או שני, ולאיזה מהם לכתוב אדר סתם. ודעת ר’ מאיר שסתם אדר הוא אדר שני, ומאידך לר, יהודה סתם אדר הוא אדר ראשון. ונחלקו הראשונים היכי קי”ל. דעת הרמב”ם [פרק י’ נדרים הלכה ו’] שקי”ל כר’ מאיר, ואף שבד”כ הל’ בר”י נגד ר’ מאיר, שאני הכא שהגמ’ מאריך ליישב דעת ר”מ. כן ביאר בתרומת הדשן סי’ רצ”ד ועוד. ועי’ גם בתוס’ נדרים סג: בסוף העמוד שמוכיח שהעיקר הוא אדר שני ממה שאדר שני יש לו כט’ יום כאדר רגיל ופורים הוא גם באדר שני. ועי’ בש”ל יו”ד סי’ רכ’ ס”ק יז’ שכן דעת המהר”י מינ”ץ.

ומ”מ דעת רוב הראשונים שגם בזה קי”ל כר”י. עי”ש בהשגות הראב”ד על הרמב”ם, וכן דעת הרמב”ן [הלכות נדרים ספ”ח, הרא”ש נדרים [פ”ח הל’ ב’], ושו”ת הרשב”א [ד’ – קצ”ד]. וכן הוא לדינא בש”ע יו”ד סי’ ר”כ סע’ ח’ שהעיקר כדעת החולקים על הרמב”ם. וכן דעת הרמ”א או”ח סי’ תכ”ז.

ולפי”ז היה נראה שכך צריכים לנהוג לגבי בר מצוה ויארצייט לנהוג שניהם באדר ראשון, וכן כתב בתרומת הדשן הנ”ל, ובשו”ת מהרי”ל [סי’ לא’]. ומה שהוכיח תוס’ הנ”ל ממה שפורים הוא באדר שני, הם דוחים שזה רק משום הטעם שכתב בגמ’ להסמיך גאולה לגאולה, משמע שבלא”ה העיקר הור אדר ראשון [אלא שגם זה דוחין שכל מה שצריכים לטעם גאולה לגאולה הוא משום שבלא”ה יש לנו כלל שאין מעבירין על המצוות, אבל לשאר דברים העיקר הוא אדר ראשון.

אבל למעשה מצינו שלהלכה אינו כן. ולעולם לגבי בר מצוה קי”ל שאינו אל באדר שני. כן הוא בש”ע או”ח סי’ נה’ סע’ ט’ [עי”ש בגאון שכן כוונת המחבר], וכן הוא ברמ”א שם סע’ י’. וצ”ע ממה שהמחבר ורמ”א נקטו בזה להיפך ממה שכתבו בשטרות ונדרים. ונראה בזה שלעולם לגבי נדרים ושטרות שאינם חיובים או מצות, הולכים בהם בתר לשון בני אדם, ובזה קי”ל העיקר הוא אדר ראשון. אבל לגבי מצות ואיסורים, עיקר אדר הוא אדר שני, וראשון אינו אלא תוספת העיבור. ועי’ גם בשו”ץ חת”ס או”ח סי’ קס”ג כעין זה. ובאמת מצינו בתלמוד ירושלמי מגילה [א’ – ה’] שנחקלו איזה אדר הוא העיקר ומשמע שאין לזה ענין להא דנדרים הנ”ל. ודברי הירושלמי מובאים בתוס’ ראש השנה יט:, ועיק גם ברדב”ז [א’ – קנ’].

והנה, לענין יארצייט עי’ בש”ע או”ח תקס”ח סע’ ו’ שלעולם יש לעשות בשני וכמו בר מצוה. ובל ע”ע שם ברמ”א שלעולם העיקר לעשות יארצייט באדר ראשון, ורק שיש מחמירים לעשות גם בשני, ועיק ברמ”א יו”ד סימן תב’ סע’ יב’. וצ”ע מאי שנא מבר מצוה. ובאמת סתירה זו נמצא במקור דברי הרמ”א ששני הלכות אלו של בר מצוה ויארצייט שנחהם מדברי המהר”י מינ”ץ עי”ש בב”י ודרכי משה. ועי”ש בשו”ת מהר”י מינ”ץ סי’ ט’ שלעולם יארצייט אינו חיוב אלא מנהג שעושים לכפרה ולזכות לנשמת הנפטר, ולכו יש להקדימו ככל האפשר. ועוד שמעתי חילוק נחמד בזה שבר מצוה תלוי בזה שעבר יג’ שנה וזה אינו עד אדר שני בשנה מעוברת. משא”כ יארצייט תלוי בתאריך, ובאדר ראשון כבר הגיע התאריך המכוון. ועי’ בשו”ת אג”מ יו”ד חלק ג’ סי’ ק”ס שבאמת כל החילוקים הנאמרים בזה הם דחוקים, ועל כן באמת יש להחמיר לשמור היארצייט גם באדר שני שלא נרה כסתירה מהך דבר מצוה. ועי’ בזה בשו” הר צבי חלק ב’ סימן פג’.

Leave a Comment

Scroll to top