You Are Here: Home » Responsa Resource » Kashrut » Basar b’Chalav – Dairy Spoon in Meat Soup

Basar b’Chalav – Dairy Spoon in Meat Soup

Question:
A milchig spoon was wet from cold milk. Was washed, without detergent, under a direct stream of hot water. Within 24 hours was used to eat a hot bowl of meat soup, heated in the microwave to piping hot. Bowl is corningware.

Spoon will be kashered. What’s the din of the bowl?
1. Do we in fact assume the kiluach was mavliah the milk before it washed it off? (can we cast aspersions on his assertion that the immediate kiluach was takeh hot)
2. How much do we calculate it was mavliah?
3. Assuming a 10 oz serving of soup, and no more than a half-teaspoon of milk – that’s 1 vs 120 (each oz is 6 tsp).
If we do assume a bliah, how are we mesha’er the percentage of soup to bliah – if the soup remains hot through most of the eating, at the end there may be significantly less soup to be mevatel the milk in the spoon.
4. Corningware is safek glass?

Answer:

Due to the various considerations you mentioned along with some others, it would seem correct that while the spoon requires hechsher, the bowl remains kosher as is. See below for elaboration.

מקורות וביאורים:

הנה, בשאלה זו יש כמה צדדים לדון להקל שאין הקערה נאסר, ורק הכפית בעי הגעלה, ודי בזה. כל מה ששייך כאן כלי חלבי בן יומו הוא היה מחמחת העירוי מים חמים מהברז על גבי הכפית שהיה בו משהו חלב. וידוע שבתחילת פתיחת ברז למים חמים אינו יוצא מיד מים החמים אלא פושרין לכמה שניות עד שיתחמם,  וא”כ מסתמא ירד החלב לפני שהיה מספיק חם לבלוע תוך הכפית. ובאמת אף אם המים היה יד סולדת כשנגעו לכפית, יש לדון אם יש כאן מים שהם בגדר כלי ראשון שמבליעים לכ”ע, ואף אם כן אין כאן אלא עירוי כלי ראשון שמבליע רק כדי קליפה [דהקפית הקר הוא התתאה, וקי”ל תתאה גבר ואינו מבליע אלא כדי קליפה].

ובאמת יש לדון שכל מים היוצא מהברז אינו אלא ככלי שני, דהלא המים יוצא מהדוד שבו מחממים לתוך צינורות שהם מצד עמצם קרים, ונתחממים רק ע”י המים. וזה כל יסוד כלי שני שאין בו חום מצד עצמו ורק הקבל חום מהמים, וע”י מתקרר המים. אלא, שלפי דברי התה”ד מובא ברמ”א סיק צב’ סע’ ז’, שכל שמים נזחלים ועדיין מחוברים לכלי ראשון, דינם ככלי ראשון, ה”ה בניד”ד. אלא שיש באן עוד ספק דאם בשעת הקילוח הדוד אינו פעיל, הוי ככלי ראשון שהוסר מהאש דאינו ברור שבזה נאמר כל דין הנ”ל [וע”ע פרמ”ג סי’ צה’ ס”ק יח’ שאכן מחמיר בזה].

ואף אם היה כאן עירוי כלי ראשון, הלא בכה”ג שרוחץ כלים המים יורד רגע כמימרא מהכפית, וידועין דברי החמודי דניאל [מובאים בפ”ת ריש סי’ ק”ה, ועי”ש בערוה”ש ס”ק מג’ שנקט כוותיה] שבליעות אינם נבלעות מיד אלא אחר שהייה מועטת. ואף שנחלקו עליו הרבה אחרונים, הוי בזה עוד סניף לקולא.

וכעין מה שנסתפקנו לעיל בגדר המים היוצאים מהברז יש לדון לגבי המרק בשרי שבו תחב הכף, אם דינו ככלי ראשון או ככלי שני. דהלא המרק הזה נתחמם בתוך המקרו-גל, ופעולת המקרו הוא אינו בחום כמו תנור רגיל, אלא הוא פועל על הלחות בתוך האוכל אומשקה ומחמם אותו מיניה וביה. וא”כ גם בזה הלא מה שהדפנות מתחממים ע”י האוכל הוי כדין כלי שני. אלא שבזה נראה שיש לנו לדון אותו ככלי ראשון, דהלא פעולת החימום נעשית בתוך כלי זו, והוי כאילו האש היה בתוכו לחמם המרק, וא”כ הדפנות נתחממו מזה, ודינם ככלי ראשון, ויש לעי’ בזה.

ומ”מ כפי שמתואר בשאלה הלא היה במרק ששים לבטל מה שבתוך הכפית ובפרט אם היה רק קליפה. ובסוף האכילה כשלא היה ששים מסתמא כבר לא היה חם מספיק לבלוע ולאסור. ובפרט שלא ברור שדינו ככלי ראשון שלכתחילה כנ”ל.

ויש להוסיף לכל זה שהלא הכלי שבו נתעורר שאלה זו היה מסוג זכוכית הנקרא פיירקס וכדו’ שהוא זכוכית עם תערובת של מתכת לחזק אותו. והנה, בדין זכוכית נחלקו הראשונים האם יש בהם בליעה או לאו, ודעת המחבר או”ח סי’ תנ”א סע’ כו’ הוא שכלים אלו אינם בולעים כלל ומותרים בפסח בלי הכשר. ודעת הרמ”א שם שיש להחמיר בזה. אלא שלדעת הרבה אחרונים כל חומרא זו הוא רק בפסח אבל בשאר איסורים לעולם יש להקל בזכוכית ג להרמ”א, יש אומרים ע”י הכשר ויש אומרים לגמרי גם בלי הכשר, עי’ בבית לחם יהודה ביו”ד סי’ קכ”א, ובחמודי דניאל דיני בשר וחלב אות מה’.

ונראה שלפי כל זה, בכה”ג שלא ברור שהיה כאן בליעה בכלל, וש להקל ולהכשיר רק הכפית ולהתיר הקערה כמות שהוא.

Comments (2)

Leave a Comment

Scroll to top