You Are Here: Home » Responsa Resource » The Jewish Calendar » Breaking Minor Fastdays for Work

Breaking Minor Fastdays for Work

Question:
Hello,

With regards to the smaller fastdays (i.e Taanis Esther, 17 Tamuz etc.), what is the din of a (otherwise healthy) Teacher who feels that he cannot do his job well when he is fasting.
He does not teach up to his standard because of his fast and previous experience show him the fastdays – besides being for him challenging – end up being unsuccessful days for many pupils too.

Does he need to fast? And if not, does he ‘break it’ when necessary or not start at all?

Many thanks!

Answer:

Fasting on the days designated by Chazal is a full fledged obligation, which is not only a Rabbinic obligation but rather מדברי קבלה. Certainly Chazal understood that by fasting one would be in limited capacity to function. Nevertheless we only find leniency in place of illness. Limited performance would not be a reason to break the fast. Only once one reaches a state of illness is breaking the fast permitted. Taanis Ester however is based on Minhag Yisrael and not the same obligation as other fasts. Even so one is obligated to fast even if it causes the natural weakness of a fast day. There is more room for leniency on Taanis Ester than the other fasts, especially this year when the fast is observed early because of Shabbos. I any event one should begin to fast, and only once he begins feeling ill [or exceptionally weak on Taanis Ester] should the fast be broken.

מקורות וביאורים:

חובת התענית בד’ תעניתים הוא חיוב גמור מדברי קבלה, כמבואר בגמ’ ראש השנה [יח.] ע”פ הפסוק בדברי זכריה [פרק ח’] “צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו’”.  ובש”ע או”ח סי’ תק”נ סע’ א’ מבואר שגם בזמן הזה, כולם חייבים להתענות “ואסור לפרוץ גדר” [לשון השלחן ערוך]. ואף שמסקנת הגמ’ [שם] שבזמן שאין גזירות עכו”ם מצויים תלוי הדבר ברצון ישראל לקבל התענית או לאו, מבואר בפוסקים שעכשיו קיבלו כל ישראל תעניות אלו מדור דור ואסור לפרוץ גדר [עי’ מ”ב שם ס”ק א’].

ואף שמצינו שהקילו לענין תעניתים אלו בכמה דברים, וכגון עוברות ומניקות שפטורים מהג’ תעניתים [חוץ מתשעה באב ויוה”כ], כמבואר בש”ע שם. וכן חולה אפילו שאין בו סכנה כמבואר בש”ע סי’ תקנ”ד סע’ ו’ פטור מתעניתים אלו. ואף כשאינו חולה גמור אלא כגון כאב עינים, מסתפק הביאור הלכה בריש סימן תק”נ [ד”ה מיהו] אם יש מקום להקל בשאר תעניתים כמו שמקילים לענין תענית אסתר, עי”ש. מ”מ כל שהוא בריא חייב בתעניתים אלו כנ”ל. ואף שנחלש טובא מהתענית אין בזה סיבה לפטור עצמו מהתענית, דזה דרכו של עולם שכל אחד במידת מה נחלש מצום ומ”מ חייבים לצום.

ואף שבשו”ת אגרות משה [או”ח ח”ד סי’ קי”ד] כתב שכל שנחלש הרבה, יותר מסתם בני אדם, הוי בגדר חולה ופטור מן הצום. קשה לסמוך על היתר זו. דמה שמביא האגרות משה מהמ”ב בסי’ תקנ”ד ס”ק יא’ שכל שהוא “חלוש וחש בגופו” פטור מצום. בפשוטו הוא בא לפרש דברי המחבר שם שכתב “חולה שהוא צריך לאכול”. והוא בא לפרש למה החולי גורם לו צורך לאכול. ועל זה כתב שמחמת החולי הוא חלש וחש בגופו. אבל מעולם לא התיר למי שהוא חלש בלי שום חולי להקל בצום. כך הורה מרן הגאב”ד.

ומ”מ עי”ש באג”מ [או”ח ד’ סימן קי”ד] שמ”מ מי שעוסק במלאכת שמים וכגון קירוב רחוקים מותר לו לעסוק בעבודתו ביום התענית, גם אם יגרום לו על ידי זה לבא למצב של חולי שיצטרך לאכול מחמת זה. וגם במלאכת רשות מבואר שם באג”מ שכל שהוא על חשבון של אחרים שהוא שכור אצלהם, גם כן מותר לו [ומחיוב] ללכת לעבודתו ביום התענית. ומ”מ  נראה כנ”ל דגם אם ע”י התענית נחלש ואינו מתפקד בשלמות, מ”מ יש לו לצום. ורק כשע”י עבודתו מגיע לידי חולי אז מותר לו לאכול ולהמשיך עבודתו.  ותענית אסתר מבואר בסימן תרפ”ו שאינו חיוב מדינא ושורש חיובו הוא מצד המנהג. ולכן אף שמחמירים גם בתענית זה אף אם קשה לו ומרגיש חלישות, מ”מ יש מקום להקל קצת יותר משאר תעניתים ובפרט השנה שהוא תענית מוקדם. ומ”מ בכל אופן יש לו להתחיל להתענות ורק כשמגיע למצב חולי וכדומה מותר לו לאכול.

Leave a Comment

Scroll to top