You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Maaser Money for Paying School Fees

Maaser Money for Paying School Fees

Question:
According to to the Rav Shlita, can one use maaser money to pay for his children’s school fees most of which go towards kodesh studies?

With many thanks.

Answer:

Ideally, maaser money should be given to poor people or other proper charities. However the minhag is to be lenient and use maaser to pay for other mitzvos as well. With regards to tuition there is another concern, that one may not use maaser money to pay for something he was responsible to pay for either way. Nevertheless for someone who has difficulty finishing the month and paying tuition, there is room for leniency. For girls the rational is that one is in fact not obligated to teach them Torah in a school setting per say. With regards to boys, although one is obligated to pay for Torah schooling, strictly speaking this is only for teaching Chumash. For other limudim and for peripheral expenses such as food, security, transportation maaser may be used.

תשלום שכר לימוד ממעשר כספים

במה ששאל לדעתי האם מותר לשלם שכר לימוד ממעות מעשר, כי פרנסתו דחוקה ושכר הלימוד של בניו ובנותיו הקטנים עולים סכום גדול.

נראה דיש בזה כמה חילוקי דין, ראשית יש להבחין בין שכר לימוד הבנים ובין שכר לימוד הבנות, דאף שחייב אדם ללמד בניו בשכר כמבואר בשו”ע יו”ד סימן רמ”ה סעיף א’ – ו’, וממילא אין לשלם שכר הלימוד מכסף מעשר דהו”ל כפורע חוב ממעשר וכמ”ש הט”ז בסימן רמ”ט סק”א דאין לפרוע מסים או לזון בניו ובנותיו הקטנים ממעשר, לגבי לימוד הבנות לא מצינו חיוב ללמדם בשכר, דלימוד הבנות אינו אלא מצד מצות האב לחנכם לתורה ולמצוה, ואין בזה מצות תלמוד תורה לבניו בשכר.

אמנם באליה רבה או”ח סימן קנ”ו סק”ב כתב דאין להוציא מעות מעשר על שכר לימוד בניו ובנותיו הקטנים, וכבר העיר עליו בשו”ת מנחת יצחק ח”י סי’ פ”ה דלכאורה שאני בנות מבנים. אך מה שכתב המנח”י לתמוה מהמבואר בסימן רנ”א סעיף ג’ דהוצאת חינוך בנותיו הוי בכלל צדקה, לא הבנתי דהלא שם מבואר להדיא דגם הוצאת בניו הקטנים לתלמוד תורה הוי בכלל הצדקה וז”ל השו”ע שם “הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה…הרי זה בכלל הצדקה” וע”כ דשאני דין צדקה מדין מעשר כספים ועד כאן לא כתב השו”ע שם דהוי צדקה אלא לחייבו בכך משום מצות צדקה אבל מ”מ אינו יוצא בזה יד”ח מעשר דכל שחייב בו אין בו משום מעשר כספים, ודו”ק כי פשוט הוא.

אמנם לגבי עצם הדין נראה כדברי המנחת יצחק דרק בלימוד תורה לבניו דחייב ללמדם בשכר אינו יוצא יד”ח מעשר כספים אבל בחינוך הבנות שאינו מצווה אלא לחנכם אבל לא מצינו בהן חיוב ממון אין מניעה מלשלם שכר לימודן ממעשר. ומה שכתב באגרות משה יו”ד ח”ב סימן קי”ג דכיון דבזמן הזה יש חוק חינוך חובה ואילולי ישלח את בתו לבית חינוך תורני ייאלץ לשלוח אותה לחינוך חילוני וממילא חייב הוא לחנכה במוסד תורני, לענ”ד אין זה נראה דאין המציאות מכריחה את ההלכה וכיון שלא מצינו חיוב ללמדה בשכר ואין כאן שיעבוד ממוני, רשאי הוא להוציא הוצאה זו ממעשר. (ונראה דגם דינא דמלכותא דינא אין בזה כיון שאין זה חוק ממוני וביארתי במק”א דרק בגדרי הממונות אמרינן דינא דמלכותא דינא).

 ואף לגבי חינוך הבנים כבר כתב בשלחן ערוך הרב הלכות ת”ת פרק סעיף ז’ דרק חלק התשלום של שכר המלמד אין ליתן מכסף מעשר אבל החלק היחסי של ההוצאות האחרות כגון נקיון, ביטוח, פעילויות שונות, הוצאות משרדיות וכדו’ יכול לשלם אף ממעשר דמחד גיסא הוי הוצאות של מצוה ומאידך אין זה בכלל שכר לימוד תורה לבנו עי”ש.

ומאן דדחיקא ליה שעתא ואין פרנסתו מצויה יכול לשלם גם עצם שכר הלימוד של בניו הלומדים משנה וגמ’ מכספי מעשר שהרי מבואר שם בשו”ע דעיקר חיוב האב ללמד בנו אינו אלא בתורה שבכתב ואם דחוק הוא פטור מללמדו משנה וגמ’ בשכר עי”ש.

ועוד הקילו גדולי הזמן דאם רוצה לשלוח את בניו לת”ת טוב שעולה יותר רשאי הוא לשלם את ההפרש מכסף מעשר דיכול לצאת יד”ח בבית תלמוד כלשהו, וכך כתב מרן הגרש”ז אוירבך זצ”ל.

ויסוד לכל הלכות אלה מה דנקטינן להלכה כשיטת הפרישה ברי”ס רמ”ט דגם הוצאות של שאר עניני מצוה יכול לתת ממעשר ולא רק צדקה לעניים כשיטת הרמ”א שם בסעיף א’, ועי”ש בפ”ת בשם החת”ס.

וכבר כתבתי במק”א דרוב האחרונים נקטו כשיטת הב”ח בסימן של”א דאין מעשר כספים חיוב דאורייתא, ואף חיוב דרבנן אין בו אלא מנהג ומדת חסידות ולכן יש להקל בפרטי הלכותיו.

ובשעת הדחק גדול במי שמתקשה בפרנסת ביתו יש להקל אף כשיטת הבית יוסף באבקת רוכל בסימן ג’ שכתב דיש לנכות את הוצאות ביתו לפני הפרשת המעשר, ובקיצור שלחן ערוך סימן ל”ד סעיף ד’ כתב כן, אך בהוצאות שונות של ספר נפוץ זה נשמטו דברים אלה ולא ידעתי עיקר דעת הגאון בזה, ועיין מה שכתב בזה בשו”ת ציץ אליעזר חלק י’ סימן ו’.

אמנם פסק זה קשה להולמו בסברא, אם לא שנאמר כשיטת הב”ח הנ”ל דאין כאן הלכה פסוקה וגדר מצוה ממש אלא מנהג בעלמא, אפשר דלא נהגו בזה אלא ממותרות פרנסתו ולא מהוצאותיו הבסיסיות.

ורוב האחרונים נקטו דצריך להפריש מכל הכנסותיו ואף על פרנסת ביתו, כ”כ באהבת חסד פרק י”ח ס”ג ובערוך השלחן סימן רמ”ט סעיף ז’ עי”ש.

ונראה פשוט דאף אם נקטינן עיקר שצריך להפריש על כל הכנסותיו ואף על כדי חייו, מ”מ אי”צ להפריש מעשר על מס הכנסה דכספים אלה מעולם לא נכנסו לרשותו ולא נהנה מהם, ואף שכל אחד נהנה מתשלום מסים הנאה עקיפה בשירותים שונים שמספקים הממשלה והרשיות מ”מ מסתבר דכיון דכספים אלה לא הגיעו לרשותו ואין בידו לעשות בהם כרצונו אין הם חייבין במעשר. אך בענין מס קניה וכדו’ נראה פשוט דהוי כשאר הוצאותיו דכיון דמס זה או מע”מ משלם האדם בקנייתו דבר הרי הם ככל הוצאותיו.

ומה שיש להסתפק בזה היינו בתשלומי ארנונה, שמצד אחד האדם משלם מתוך שלו אך מאידך אין הוא מקבל תמורה ישירה תמורת כספו אלא שירותים עירוניים שניתנים אף לאלה שלא משלמים ארנונה, ומסתבר לענ”ד דכסף זה פטור ממעשר כיון דמ”מ אינו אלא מס ולא הוצאה שמוציא האדם לצרכיו, אמנם אין בזה הכרע מסברא אלא נטיית הלב לכאן ולכאן. וכבר נחלקו בשאלה זו גדולי הזמן, לדעת האגרות משה יו”ד ח”א סימן קמ”ג חייבים לשלם מעשר על ארנונה ולדעת המנחת יצחק חלק ג’ סימן ל”ד פטור ואין בזה הכרעה ברורה בסברא עי”ש.

Leave a Comment

Scroll to top