You Are Here: Home » Responsa Resource » The Jewish Calendar » Soft Matzot for Ashkenazi

Soft Matzot for Ashkenazi

Question:

An Ashkenazi is spending Seder night by a Sephardi who is accustomed to eat soft matzot made under strict hashgacha. Is the ashkenazi guest permitted to fulfill his obligation by partaking of the soft matzot or does he need to bring his own matzot to the seder?

Answer:

It is clear from the Gemara and Rishonim in a number of places that in the times of Chazal the Matzah was more similar to a pita like type of bread, made without yeast and not allowed to become chametz. Nevertheless, the universal minhag for Ashkenazim in recent generations has become to make only paper thin, hard matzos. This may be due to the fact that matzos are now mass produced before Pesach. Soft matzos would go stale and moldy by the time Pesach comes. In fact the minhag of Teimanim to make soft matzos also included each household baking their own matza, each day of Pesach for that day’s consumption. In addition, baking thicker, soft matzos, makes the possibility of mistaken chametz much more likely. To avoid chametz and yet not burn the dough requires much expertise. Being that we are no longer experts in this method, the minhag has become for Ashkenzaim to use only the above matzos. Sefardim who have a real tradition how to make soft matzos, as is minhag Teiman, certainly could abide by their minhag. This should be done only by an experienced Rav who has this tradition. In any event an Ashkenazi attending a Sefardi seder should arrange to have matzos according to minhag Ashkenaz.

עי’ בש”ע או”ח ת”ס ס”ה והוא ע”פ הגמרא פסחים לז., ומבואר שהיו עושים מצות עבות ורכות. ומ”מ מחמת הייצור ההמוני וכן מחששות של חימוץ נהגו כבר מזמם אצל בני אשכנז לעשות רק מצות של רקיקין דקין מאד וקשים. ועי’ שם בש”ע סי’ תס”א סע’ ג’ שבמצה זה צריך להקפיד ע”י סימנים של קרימת פנים ושאין חוטים נמשכים ממנו לברר שכבר נאפה מספיק ואין חשש חימוץ. ואין אנו בקיאים בבדיקות אלו. ועי’ שם במ”ב בשעה”צ ס”ק כג’ מחלוקת האחרונים אם אנו סומכים על קרימת פנים בלבד או אם צריך גם לבדוק שאין חוטים נמשכים. ולכן רק לבני ספרד שיש מסורת מדור דור באופן והשגחת עשיית מצות אלו, אפשר להמשיך במנהגם, משא”כ לבני אשכנז שכבר בטל מנהג זה.

 

תשובת מורנו הרב:

בדבר שאלתו האם ראוי לאשכנזים לאכול ממצות עבות ורכות שעושים הספרדים כמו פיתות בפסח. הנה, מבואר בטור סי’ תע”ה שנוהגין באשכנז ובצרפת לעשות שלשת המצות של הסדר מעשרון, וכך הביא הרמ”א שם בסעיף ז’ ובמשנ”ב שם ס”ק מ”ו הביא שהבית מאיר פקפק בזה ושהיום נשתקע מנהג זה עי”ש. והנה, לפי חשבון זה יוצא שהמצות גדולות ועבות מאד ובהכרח שהיו רכות דאם היו קשות א”א לאכלן וללעוס אותן, וע”ע בחק יעקב שם ס”ק כ”ו מהרי”ו דהמצה האמצעית יעשה גדולה כדי שיוכל לחלק ממנה לכל בני הבית שני זיתים אחד למצה ואחד לאפיקומן, וע”כ יעשה עבה ורכה. וגם במנהגי החת”ס כתוב שחילק מהמצה הבצועה כזית לכל אחד ואחד, ובמצות הדקות שלנו זה בלתי אפשרי, וחזינן שכך היה המנהג. ואף הבית מאיר לא פקפק משום חשש חימוץ אלא משום דנראה כאוכל קדשים בחוץ כיון דהוי זכר ללחמי תודה. ומכל זה משמע דאין בזה חשש חימוץ.

ומה שנהגו לעשות רקיקין דקין כמ”ש הרמ”א סי’ ת”ס ס”ד היינו שלא יהיה עב כלחם כמ”ש שם “ולא פת עבה כשאר לחם כי אין הרקיקין ממהרין להחמיץ”. וכ”כ המחבר שם ס”ה “אין עושין בפסח פת עבה טפח”, ובמשנ”ב שם ס”ק ט”ז כתב דלהרמ”א המנהג לעשות הרבה פחות מטפח אך מ”מ נראה דגם מצות רכות אלה הוי בכלל רקיקין. ונראה לכאורה דמה שנהגו בזמנינו לעשות מצות דקות מאד אינו בהכרח חומרא מחשש חימוץ אלא משום הייצור ההמוני שמייצרים הרבה זמן לפני הפסח והמצות הרכות לאחר זמן מועט או מעלות עובש או מתייבשות ומתקשות כמו לחם וא”א לאכלן אחרי זמן מועט.

 אך מ”מ חוכך אני בזה דאפשר דאין אנו בקיאין כ”כ לעשות מצות עבות ורכות ללא חשש חימוץ כלשהו ואפשר דמשום חומרא זו נהגו לעשות רקיקין דקין וקשין, וא”כ יש להמנע מזה ומ”מ מתירא אני מן החידושים וכל כה”ג הוי בכלל אל תטוש תורת אמך, ובפסח ראוי לנקוט בכל זהירות וחומרא.

 

Leave a Comment

Scroll to top