You Are Here: Home » Responsa Resource » Kashrut » Kosher Milk and Treifos in Cows

Kosher Milk and Treifos in Cows

Question:
I have a brother-in-law who insists, based on information he has received from reliable sources, that a majority of cows are determined to be treifos. If so, then the principle of “Rov Beheimos K’sheiros” would no longer apply.
He has actually taken action and stopped consuming dairy products. Can the Rov please clarify this issue and guide me how to respond to my brother-in-law?
Answer:

The first thing you should tell him is that he should stop eating beef products as well, as most of them are treifos, in his opinion.

In fact, while there are a high percentage of treifos among cows, the accepted reality is that most of them are in fact not treif. The question remains that in the milk there is a high percentage of milk from treifos which would make the dairy products alone non kosher. There are some who refrain from milk products for this reason.

This chumra is a mistake. The statistical reality is irrelevant to the halachic status of the meat and milk. Since the majority of cows are not treifos, the principle of “rov” establishes a halchic assumption that each and every cow is from the majority and is kosher. Hence all the milk is kosher milk. There are many proofs to this principle from the Gemara, Rishonim and Shulchan Aruch, see the teshuva below.

:תשובת מורנו הרב

בשאלת כשרות החלב בזמנינו

באשר שאל לדעתי בדבר מה שעוררו לאחרונה בענין כשרות החלב, ויסוד השאלה מה שידוע שיש אחוז ניכר של הבהמות שהן טריפות או לפחות ספק טריפות, וא”כ מסתבר דאף דאזלינן בתר רוב ומותר לשתות את חלבה ולאכול את בשרה של כל בהמה ובהמה ולתלות שהיא מן הרוב הכשרות, אבל כאשר מערבים את החלב של מאות פרות איך נוכל לומר שכולן כשרות, נגד המציאות שיש עשרים אחוז טריפות, וכיון שיש טריפות ביניהם צריך ביטול בששים ולפי הידוע מספר הטריפות הוא לפחות כעשרים אחוז וא”כ כל התערובת אסורה.

לענ”ד כל המהומה הזו בטעות יסודה, ויסוד הטעות במה שהחליפו בין דין תורה דאחרי רבים להטות ל”מדעי הסטטיסטיקה”, דאף אם אמנם נכון הדבר שבהסתברות סטטיסטית אי אפשר לומר על עדר בהמות שכולן כשרות, אלא יש להניח שכשאחוז המיעוט הכללי יהיה אשר יהיה, כך אחוז המיעוט גם בעדר זה, אך לא כן בדין תורה דאזלינן בתר רוב, ולפי משפט התורה דיינינן בכל בהמה דין כשרה וממילא אף אם יצטרפו בהמות רבות, כולן כשרות לפי דין תורה.

הגע בעצמך, תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה, ונמצאו עשר חתיכות בשר ביניהם, וכי אסור לבשלן ביחד, כי עלינו להניח שאחת מהן נבילה. וכן עיר שרובה ישראל ומיעוטה נכרים, והרוב הוא רוב של ששים אחוז, ובמשך השנים נמצאו בעיר עשרה ילדים, וכל אחד מהם דינו כישראל דאזלינן בתר רוב (כמבואר במס’ מכשירין פרק ב’ משנה ז’ ובכתובות ט”ו ע”ב), וכי לא נוכל לצרפן כולם למנין עשרה דהלא עלינו לתלות שארבעה מתוכם גויים ורק ששה יהודים ואיך נצרפם ביחד לומר דבר שבקדושה. וכיוצא בדבר, הלא גם בבני אדם יש מיעוט טריפות, ואיך נוכל לצרף עשרה עדים להעיד ביחד הלא ידעינן שעשרים אחוז בנ”א יש בהם טריפות, וטריפה פסול לעדות, וא”כ נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולן בטילה. (ויש לפלפל טובא בפרטי הלכה זו דנמצא אחד מהם קא”פ, אך כל בר דעת יבין שעיקרא דדינא פירכא).

אלא באמת פשוט דכיון דאזלינן בתר רוב, מהני דין זה אף כאשר הוא סותר את ההסתברות הסטטיסטית, וכל בהמה כשרה לפי הלכה זו אף כשמצרפים בהמות רבות ומצד המציאות יש ביניהם גם טריפות. ואין זה ענין כלל וכלל לדין חוזר וניעור, דשם מדובר בביטול ברוב. ועומק סברת חוזר וניעור הוא, דהיתר ביטול ברוב הוא היתר נמשך, ולא שהאיסור פקע והלך לו ברגע שיש רוב ושוב עבר ובטל מן העולם, אלא כל זמן שיש רוב המיעוט בטל אבל אם רבה האיסור ושוב אין רוב היתר כנגדו, שוב אין היתר ביטול ברוב, ואין זה ענין כלל לני”ד, דהלא מ”מ יש כאן רוב כשרות, וכאשר הולכים אחר הרוב כגון רוב חנויות מוכרות שחוטה אין אנו אומרים שרוב הבשר הנמצא שחוטה אלא שכל הנמצא שחוטה, וזה ברור ופשוט.

ונראה ראיה לדברינו דהנה מבואר בשו”ע יו”ד סי’ פ”א ס”ב “גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה עם חלב האחרות הולכים בו אחר ס’, הגה ואם יש ס’ בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות, אמרינן מסתמא דאיכא ס’ ומותר”. הרי לן להדיא דתערובת חלב של הרבה בהמות קרוב לס’ מותר בשתיה, והם מבטלים את חלב הטריפה. ועי”ש בש”ך דכתב בשם התו”ח דאע”ג דלא בדקנו את האחרות עדיין, (שהרי מדובר בבהמות חיות) מ”מ סמכינן דכשרות הן, כיון דרוב בהמות בחזקת כשרות הן, ולדברי המחמירים האיך מותר לשתות תערובת כ”כ גדולה, והלא יש ידיעה ודאית שיש ביניהם כמה טריפות שהרי טריפות הריאה הוי מיעוט המצוי וא”כ נמצא שבששים בהמות יש לכה”פ כמה טריפות ואין כאן שיעור ביטול, וע”כ דמחזקינן שכל הבהמות כולן כשרות, ודו”ק בזה.

ואף שכתבו שם הט”ז (סק”ד) והש”ך (סק”ח) וכן הוא בבהגר”א (ס”ק י”ב) דאין מקילין בזה אלא משום דמה”ת חד בתרי בטל ואין צריך ס’ אלא בדרבנן, אין זה ענין לני”ד, דלא כתבו אלא במה שאין חוששין שמא בהמת הטריפה נתנה יותר חלב משאר הבהמות ואין כאן ס’ כנגד חלבה, ובזה כתבו כיון דהוי ספיקא דרבנן אין לחשוש, אבל עצם ההלכה דמחזקינן את כל שאר הבהמות ככשרות אינה משום דהוי דרבנן, עי”ש היטב.

ומה שכתב הרה”ג… וכי הרואה עדר בהמות ונשבע שכולן כשרות ואין ביניהם טריפה לא נשבע לשקר, צדק בדבריו, אבל אין זה ענין כלל לני”ד, דהשבועה מתייחסת למציאות, ובמציאות ידענו שיש מיעוט טריפות, אבל אם נשבע שכל הבהמות יש להם דין כשרה ואין בעדר איסור טריפה שבועת אמת בפיו, ודו”ק בזה כי דבר פשוט הוא.

ואף שכל הנ”ל פשוט הוא, באמת הדברים מבוארים בסוגיא מפורשת בזבחים (ע”ג ע”ב) דהקשו שם לגבי זבחים שנתערבו “ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, אמר רבא גזירה שמא יבאו י’ כהנים בב”א ויקרבו, א”ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגיסא אסורה וכו'”, ועי”ש ברש”י דס”ד דהמקשה התכוין לחוש שמא לאחר שכבר הותר משום כל דפריש אם י’ כהנים יקחו בב”א שוב ליכא כל דפריש ושוב נאסר, וקמ”ל דכיון דכבר הותרו אינם חוזרים לאיסורן אפילו אם יקחו כולם בב”א ושוב ליכא רוב, דאל”כ “מגיסא אסורה” וכי לאחר שדם כולם מתערב במגיס הם חוזרים לאיסורם. הרי להדיא דלאחר היתר כל דפריש אין הדבר חוזר לאיסורו אף באופן שבטל כוח הרוב. (וע”ע ברא”ש מס’ חולין פ”ז סי’ ל”ז שהוכיח מסוגיא זו דגם בביטול ברוב נאמר כלל זה עי”ש).

ומה מאוד שמחתי בראותי שוב בשו”ת דברי חיים (ח”ב יו”ד סי’ ל”ז) שהתייחס ממש לשאלה דידן והביא ראיה זו עי”ש.

וביסוד הדברים סברא זו דדין רוב הלכתא היא ואינו תלוי בהסתברות בלבד מוכח מעוד מקורות, דהנה בסוגיא הנ”ל דתינוק הנמצא במקום שרוב ישראל דינו כישראל לכאורה הו”ל לדון רק לפי רוב נשים הראויות להוליד אם מבנות ישראל המה או נכריות ומה לן לצרף את זקני העיר, וע”כ דאין אנו דנים כלל במדת ההסתברות מצד המציאות אלא דין תורה יש כאן.

וידוע מה שכתב הרש”ש בהגהותיו לכתובות י”ד ע”ב בענין חנות כשרה שיש בה נ’ חתיכות כשרות ורק עשרה מהם משולשות ובחנות הטריפה יש כ’ משולשות ונמצאה חתיכה משולשת אם אזלינן בתר רוב להכשירה וכתב דאכן כשרה היא, אף שרוב המשולשות טריפות, ויש לפלפל בזה גם במה שנחלקו האחרונים, בתשע חנויות מול חנות אחת, אך בחנות האחת יש יותר בשר ממה שיש בתשעה, ודו”ק בזה.

והנה הארכתי מאד בכל פרטי סוגיות אלה בכתבים, אך אין צריך להאריך, ובני”ד הדברים ברורים דאזלינן בתר רוב, ומותר לשתות חלב זה.

Leave a Comment

Scroll to top