You Are Here: Home » Responsa Resource » Shabbat » Bosis for Challah that is Tevel

Bosis for Challah that is Tevel

Question:
If I forgot to seperate Challah is the Challah a בסיס to the table that it was place on ערב שבת??
Answer:

The question is a little unclear. I understand you are asking if the Challos which are tevel make the table a bosis.

While the challos are muktzeh and may not be moved [other than in an abnormal way or by means of another object, to clear space on the table], the table would not be considered a bosis, and may be moved normally [once the challos are removed].

 

 

:מקורות וביאורים

מבואר בכמה מקומות במס’ שבת ובפוסקים שכל טבל שלא הופרשו ממנו תרו”מ דיני כמוקצה ואסור בטלטול בשבת. וכיון שאיסורו בין באכילה ובין בהנאה דינו כמוקצה גמור ואסור לטלטלו גם לצורך גופו ומקומו. ולכאורה אם כן, אם היו מונחים על השולחן כל בין השמשות, באופן שאין היתר על השולחן לעשותו בסיס לאיסור ולהיתר, נעשית השולחן כבסיס. וגם אחר שמסיר החלות באופן המותר מעל גבי השולחן נשאר השולחן באיסורו, ואסור לטלטלו מדין בסיס לדבר האסור

אבל לאחר העיון נראה שלעולם יש לנו כמה טעמים לדון בניד”ד שלעולם לא חל עליו דין בסיס, והשולחן מותר בטלטול

חדא, דהלא נחלקו הראשונים בדין בסיס מה היה צריך להיות דעת המניח מערב שבת כדי לחול עליו דין בסיס. ודעת רש”י שכל שהיה דעתו להניח המוקצה על הבסיס לכל בין השמשות, די בזה לעשותו כדין בסיס לכל דבר. אולם דעת ר”ת בתוס’ שרק כשהיה דעתו להניח המוקצה על הבסיס למשך כל השבת נעשית בזה בסיס. וב’ הדעות מובאים בש”ע סימן ט”ש סע’ ד’, ועי”ש במשנה ברורה ס”ק כא’ שאף שהעיקר כדעה ראשונה להחמיר “במקום פסידא יש לסמוך על דעה זו”. ובניד”ד הלא הניח החלות למשך זמן בין השמשות אבל לא לישאר שם לכל השבת אלא לאוכלם בסעודת הלילה. וא”כ תליא בפלוגתא הנ”ל ויש מקום להקל בשעה”ד. ולפעמים יש צורך גדול להזיז השולחן, ובפרט בדירות קטנות שאחר הסעודה מזיזים השולחן לצד החדר לפנות מקום

ועוד, דעיין בתוס’ שבת מג. ד”ה טבל שנתקשה בהא דמבואר שם בגמרא שלהניח טבל תוך כלי בשבת אין בו משום איסור ביטול כלי מהיכנו. דהלא הטבל עצמו מוקצה הוא, ולכאורה הוי כמו כל מוקצה דעלמא שלהניח אותו תוך כלי בשבת הוי ביטול כלי מהיכנו. וביאר שכיון שאפשר להפקיע האיסור טבל על ידי הפרשת תרו”מ אין בזה ביטול כלי מהיכנו. ואף שאסור לעשות כן מ”מ די בהאפשרות בלבד להפקיע איסור ביטול כלי. ובריטב”א שם ביאר שזה רק בטבל שאפשר להתירו על ידי מחשבה ודיבור בלבד בלי שום מעשה ולכן לא אלים איסוריה להחשיבו ביטול כלי מהיכנו. ועל פי דברי הריטב”א חידש הגרש”ז אוירבך שהוא הדין לגבי דין בסיס שאין טבל עושה לכלי בסיס מטעם זה [עי’ שש”כ פרק כב’ הע’ טז’]. ואין כוונתו לומר שכיון ששייך לאיסור טבל להיפקע ולא אמרינן מיגו דאיתצקאי ה”ה לגבי הבסיס וכל שמסירים האיסור פקע מהבסיס דין מוקצה. שזה מבואר בכמה מקומות שלעולם שייך דין הבסיס להיות חמור מדין המוקצה, דהלא מבואר בגמ’ שם שאם מניח אפרוחים על סל לכל בין השמשות נעשית הסל לבסיס, אף דקי”ל שכל בהמה וחיה שמתה בשבת מותר להאכילו לכלבים ולא אמרינן ביה מיגו דאיתקצאי. והבסיס נשאר באיסורו. אלא כוונתו כאן שטבל נחשב לאיסור קלוש שאפשר לתקן בלי מעשה יש לומר שאינו עושה בסיס. והדברים מחודשים, ועי’ בדברות משה [שבת סימן לא’ ענף ב’] שדעתו שלעולם טהל עושה בסיס כמו כל מוקצה, ועי”ש שהביא כעין ראיה לכך ויש לדון בדריו ואכמ”ל]. ונראה שנידון זה תלוי בהחקירה הידועה בדין בסיס אם מוקצה מחמת שהוא טפל להמוקצה או משום שהבעלים מקצים דעתם מהבסיס עצמו, ועי’. ומ”מ זה עוד סניף בניד”ד לפטור השולחן מדין בסיס

ועוד יש לדון בניד”ד, שהלא כשהניח החלות על השלחן הלא כפי דעתו המוטעה החלות היו כשרות וראויות לאכילה, ואם כן גם השולחן לא הקצה מדעתו. אלא שלאחר מכן נודע לו שהם טבל ומוקצה. ויש לדון אם שייך דין בסיס בכה”ג. דהלכה רווחת היא בבסיס שמניח אסור ושוכח מותר, והיינו שמי ששוכח דבר מוקצה על גבי דבר היתר אינו נעשות בסיס על ידי זה ומותר לנער המוקצה ממנו [ולעשות טלטול מן הצד לצורך דבר המותר]. ובזה שהניח החלות מדעת אבל לא ידע כלל שהם מוקצה אולי דינו כשוכח המוקצה ואינ ועושה בסיס. ועיין בסימן ש”י סעיף ד’ שמי שהקצה גרוגרות וצמוקים שחשב שהם אינם ראויים לאכילה ואח” כנודע לו שהם היו ראויים בכניסת שבת לעולם מותרים הם. ומשמע מזה שהולכים בתר המציאות ולא דעתו המוטעה, וא”כ יש לומר שה”ה בניד”ד כיון שבאמת מוקצה היה, יש לדונו כבסיס. אלא שלעולם י”ל ששאני בסיס שאינו מוקצה מחמת עצמו אלא מחמת מה שמונח עליו, ואולי בזה תלוי בדעתו בפועל

ונראה שנחלקו בזה גדולי עולם. עיין בשו”ת חתם סופר [או”ח סימן עח’] שמי שעושה שהייה על סיר באופן שהוא נאסר בדיעבד, מותר להסיר הסיר מעל האש ואינו נעשית לבסיס לאוכל האסור בתוכו. וביאר שאע”ג שהוא הניח האוכל לתוך הסיר בכוונה ערב שבת “במה שנעשית מוקצה היה שוכח…ולא נעשה הקדירה בסיס”. ולכאורה הוא דומה ממש לניד”ד. וע”ע בחזון איש סימן לז’ ס”ק כז’ שגם כן מתיר להסיר הקדירה אבל נוטק כדבר פשוט שלעולם כה”ג הקדירה אכן נעשית בסיס לדבר האסור. ועי’ גם בשו”ת כרם שלמה להגר”ש קלוגר [ח”א סימן לא’] שגם מיקל בכעין ניד”ד שדינו כשוכח [שם מדובר על ספיקו של הגר”י סלנטר אם  מותר להסיר סיר מוקצה כדי לינצל מחשש בישול בב”ח, והוא טוען שאין כאן איסור מוקצה שדין הסיר בשוכח, עי”ש]

ומכל הני טעמי נראה, שאף אם היה מונח עליו החלות כל בין השמשות בלי היתר אחר על השלחן, מ”מ אין השולחן נעשית לבסיס, ומותר להזיזו בשבת

Leave a Comment

Scroll to top