You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Asking Child to do Melacha

Asking Child to do Melacha

Asking Child to do Melacha after Accepting Shabbos Early

Question:
Shalom
If I am accept Shabbos early and then I realize that I need a melacha done for Shabbos. Am I allowed to ask my son who is a minor [under 13] to do a melacha for me? It is my understanding that there is a machlokes rishonim if “shvisas bno” [the prohibition of having one’s child do melacha for him] is a regular prohibition of “lo sachileim” [the general prohibition not to cause a child to sin] or if it’s only a prohibition similar to “shvisas behemto” [the obligation for one to refrain his animal from doing melacha] . So does my accepting Shabbos early cause me to have a problem to ask my son to do a melacha for me?
Answer:

It is permissible to ask your child who has not accepted Shabbos to do melacha for you after you have already accepted Shabbos.

תשובת מורנו הרב

מכתבו קבלתי ונהניתי מאד מדבריו שנכתבו בטוב טעם ודעת זקנים, והנני במענה קצר על דבריו.

הערת במה שנהגו דאשה שקיבלה שבת ע”י הדלקת הנר לפעמים מבקשת מבניה שעדיין לא קיבלו שבת (שהרי עדיין לא התפללו מנחה של חול) לעשות מלאכה בבית כגון להדליק את אור החשמל וכדו’, ולכאורה אין בזה כל שאלה דלהדיא מבואר בסימן רס”ג סעיף י”ז “י”א שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה”. ואף שכתב בשו”ע שיטה זו בשם י”א, הלכה פשוטה היא שהרי לא הביא המחבר מי שחולק על הלכה זו. וא”כ ק”ו שמותר לומר לקטנים שעדיין לא קיבלו עליהם את השבת לעשות מלאכה.

אלא שהעיר כבו’ דהלא מקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כ’ י’) “לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך”. הרי דשביתת בנו ובתו מוטלים עליו כמו שביתת עבדו ובהמתו וכשם שמצווה אדם על מלאכת בהמתו אף שאין שבת לבהמה, וגם שביתת עבדו מוטלת על האדון אף שאין העבד מצווה כלל בשבת כגון עבד שלא מל ולא טבל ולא קיבל עליו מצוות, מ”מ אסור לאדון שיעשה מלאכה על דעתו (כמבואר בסימן ש”צ), וה”ה בבנו ובתו הקטנים, וא”כ אף שהקטנים לא קיבלו עליהם את השבת אסור, דאין איסור זה משום חילול שבת של הבן אלא שלאב אסור שבנו יעשה מלאכה לדעתו.

ושלש תשובות בדבר.

א: עצם ההנחה דאכן יש לאו מסויים בקטן שעושה מלאכה לדעת אביו לאו דכו”ע הוא. ואף שכך כתבו רש”י והרמב”ן על התורה שם, וכ”ה ברשב”א שבת קנ”ג ע”ב ומקור שיטה זה במכילתא שם, אין זה דעת הריטב”א בשבת (קכ”א ע”א) שכתב לפרש את המבואר בגמ’ שם דהאב מצווה למנוע מבנו הקטן לעשות מלאכה לדעתו דכיון שאביו עומד שם והקטן עושה מלאכה על דעתו הו”ל כאילו נותן לו האב בידיים, ואף דקיי”ל קטן אוכל נבילות אין בי”ד מצווה להפרישו מ”מ לא ספינן ליה בידיים ואסור משום “לא תאכילום”. וכך מפורש ברש”י ביבמות (קי”ד ע”א).

ובשו”ת חידושי הרי”ם (או”ח סימן ג’) וכן בשפת אמת (שבת קכ”א ע”א) הוכיחו דאין הלכה בזה כשיטת רש”י והרמב”ן דבדברי הרמב”ם, הטור והשו”ע משמע שלא כדבריהם. ועוד טען בחי’ הרי”ם שם דמכמה סוגיות בבבלי מבואר דלא כהמכילתא. ולפי”ז אין כל מקום להערתו, דאם כל האיסור אינו אלא משום דלא ספינן ליה בידיים, פשוט דאם אין זה שבת אצל הקטן אין כאן איסור כלל.

ב: ויתירא מזו נראה דאף לשיטת רש”י והרמב”ן דאכן יש איסור על האב במלאכת בנו, אין דין הבן כדין בהמה ועבד, ואף דשתי הלכות אלה מקור אחד להן ושתיהן נלמדו מפסוק אחד, לא בחדא מחתא מחתינן להו, דעבד ובהמה קנינו הם ופשוט דאין בעל הבהמה עובר משום שבהמתו מחללת את השבת, וכן האדון במלאכת עבדו. ושאני בנו ובתו דבני ישראל המה ואינם קנינו, ואין האיסור שעל האב אלא משום שבנו ובתו עושים מלאכה בשבת על דעתו.

ג: ואף אם נניח ככל דבריו ויהיבנא ליה כולי טענתיה, נראה ברור דגם לגבי שביתת בהמתו, מי שנמצא בארץ ישראל ובהמתו עושה מלאכה בארץ אחרת שם אין זה שבת, אין הבעלים עוברים בשביתת בהמתו. דכיון דבמקום שבו הבהמה נמצאת אין זה שבת, אין האדם עובר על שביתת בהמתו כלל. וכך נראה אף לענין מחמר, לו יצוייר שאדם מחמר אחר הבהמה שעושה מלאכה מקום שאינו שבת נראה דאין בזה איסור.

וכן הדבר במי שקיבל שבת ולגבי בנו ובתו אין זה שבת אין האב עובר כלל באיסור זה.

וגדול המנהג, והנח להם לבני ישראל, אם לא נביאים הם בני נביאים, ואם לא נביאים הם חכמים הם וחכם עדיף מנביא.

ודו”ק בכ”ז כי קצרתי מקוצר הזמן ורב העבודה.

בברכה נאמנה שתעלה מעלה מעלה במעלות התורה ותתענג בנועם זיוה.

באהבה

אשר וייס

Leave a Comment

Scroll to top