You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Tolaim [bugs] in Water and Fish

Tolaim [bugs] in Water and Fish

Question:
What is the Gaavad’s opinion regarding 1) copepods in NY water, that R. Belsky permitted and other poskim forbade and 2) anisakis in fish?
Answer:

  1.  If the water in fact contains a high instance of infestation which we would define as a commonly found issue, the water should ideally be filtered [one should clarify the conditions of the drinking water in his area].  One who has good eyesight and looks carefully in good light may rely on this to permit drinking if nothing is found.
  2. The fish may be eaten and the anisakis do not pose a kashrus concern.

Sources:

See Minchas Asher Vayikra SIman 16 with regards to water infested with copepods.

Teshuva of the Rav on Anisakis:

במה ששאל לדעתי אודות הפולמוס הגדול בענין התולעים הנמצאים בבשר הדגים, דיש מן הגדולים שקבעו הלכה דאף דמבואר בחולין ס”ז ע”ב ונפסק בשו”ע סימן פ”ד סעיף ט”ז דרק התולעים הנמצאים במעי הדג אסורים דאלה באו מחוץ והדג בלעם, אבל הנמצאים בבשר הדג או בין העור לבשר מותרים דמיניה גבלי דהיינו שנוצרו וגדלו בבשר הדג ולא פירשו מן המקום ששרצו ומשו”כ מותרים. וכך מבואר להדיא בתוס’ שם ש”נבראין מן הבשר עצמו” וכ”כ הר”ן שם ש”נוצרין מבשרו” וכ”כ הש”ך בס”ק מ”ג, וכ”ז פשוט. מ”מ כיון שהחוקרים והביולוגים קבעו שתולעת ה”אניסקיס” נמצאת גם בבטן הדג וגם בבשרה וברור לשיטתם דאף אלה שנמצאים בבשר הדג באו מן הקיבה של הדג והם ניקבו את דפנות הקיבה ונכנסו לבשר וא”כ הם אסורים.

ולדידי נראה לי ברור, דאין בידינו לעקור סעיף מן השו”ע ואסור לנו לחלוק על דברי חז”ל. והרי אותם מומחים ומדענים דעתם ברורה דלא רק טפיל זה שקורים לו אניסקיס נכנס לבשר דרך הקיבה ולא נוצר בבשר אלא אף כל התולעים והטפילים כן דלעולם אין יצור חי נולד ונוצר אלא ע”י פריה ורביה, שלא כדברי חז”ל, ואם נקבל את דעתם להלכה, יש לנו לעקור את דברי חז”ל ולמחוק סעיף מן השו”ע, אך אנן לא כן עמנו, והלא אמרו חז”ל (ספרי דברים י”ז י”א ורש”י שם) “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין”. ועי”ש בדברים הנפלאים של הרמב”ן “וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר”ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו”. הרי לן שהרמב”ן פירש כונתם דאסור לך להחמיר כנגד דבריהם ולומר “איך אוכל החלב הגמור הזה”, וכנגד המחמירים נאמרו הדברים, דחומרא זו פסולה בתכלית והיא סותרת יסודות הדת. ועוד מבואר בדבריו הקדושים דהלכה כמותם אפילו אם יטעו דעל דעתם ניתנה תורה.

ועוד כתב שם הרמב”ן “אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול”. הרי לן תרתי בענין נשגב זה. חדא אף אם נראה לך ברור כשמש שטעו, כידיעה ברורה של ימין ושמאל, מ”מ מצווה אתה לעשות כהוראתן. ועוד דיש לך לומר שלא טעו ורוח אלקים מרחפת עליהם לכוון את האמת ואנו הטועים ולא הם. בין כך ובין כך אין לזוז מדבריהם לא לקולא ולא לחומרא.

וכבר מצינו פולמוס בין חכמי איטליה לפני כשלש מאות שנה. בפחד יצחק להג”ר יצחק למפרונטי בערך צידה כתב דאף שאמרו חז”ל (שבת ק”ז ע”ב) דכינת הראש אין בה נטילת נשמה כיון שאינה נוצרת מפו”ר אלא מן העיפוש וכן נפסק בשו”ע סימן שט”ז סעיף ט’, מ”מ לאחר שהוכיחו המדענים מעבר לכל ספק שאין שום בריה שנוצר אלא מפו”ר שוב יש לקבוע שיש בהריגת כנים אלה איסור דאורייתא.

אך בשם רבו הג”ר יהודה בריל הביא שדחה דבריו בתוקף ונקט דלעולם לא תשתנה ההלכה עפ”י חוקרי הטבע, עי”ש.

ופשוט דהעיקר בזה כשיטת הגרי”ב וכן מבואר בדברי כל הפוסקים לדורותיהם מראשוני הראשונים עד אחרוני האחרונים שהעתיקו הלכה זו כהלכה פסוקה ללא פקפוק וטעם הדבר כנ”ל דאין לנטות מדברי חז”ל ומסורת ההלכה ימין ושמאל בין לקולא ובין לחומרא.

ונידון דידן דומה לחלוטין למה שנחלקו הגדולים הנ”ל, דכך קבעו חז”ל שהתולעים הנמצאים בבשר הדג או בין העור לבשר מותרים ואין איסור אלא באותם הנמצאים במעיים, ואין להתחכם על דבריהם.

אמנם אף שאין להרהר אחר דברי חז”ל ואף לחומרא, מ”מ במדת האפשר יש ענין ליישב את דבריהם, ומטינן משמיה דהגרש”ז אוירבך זצ”ל דאפשר דכיון שאין הפו”ר דכנים אלה נראית לעניים הרי זה כאילו נוצרים הם מן העיפוש. ואפשר דכך גם בני”ד, דיש מן התולעים הנמצאות בבשר או בין עור לבשר שהן קטנות כ”כ כאשר חודרות לבשר עד שנראות כאילו נוצרו שם ואין רחישתן ניכרת מחמת קטנם, ואולי יש תולעים שנותנים את ביצתן לתוך בשר הדג ושם בוקעים התולעים מן הביצים, ומשו”כ אין בהם איסור.

אמנם לדידי כל זה אינו דלמיטב ידיעתי כל הטפילים כולם נכנסים לבשר הדג דרך המעיים או דרך העור החיצוני כאשר הם נראים לעיניים בעליל, ובכל החומר הרב ששלחו אלי מע”כ ושאר רבנים ממחקרים שונים וספרי החוקרים לא ראיתי אף עדות אחת או מחקר אחד שיש אכן טפילים כאלה שחודרים לבשר הדג כשהם מיקרוסקופיים, וא”כ אומר אני דיש לנו להניח את הדברים בלתי מובנים ולקבל את דברי חז”ל בהכנעה מאשר לומר דברים שאינם מתיישבים על הלב וקרובים הם למכשול בהלכה.

תמצית הדברים, אילו היה מתברר שאכן יש טפילים המטילים את ביציהם לתוך בשר הדג ושם בוקעים התולעים ומתחילים לרחוש, או שיש טפילים הנכנסים מן המעיים לתוך הבשר כשאינם נראים לעין מחמת קטנם, היה מקום לומר דלאלו התולעים התכונו חז”ל כשהתירו, ואז היה מקום לאסור את האניסקיס. אך באמת לא ידענו על טפילים כאלה, וא”כ יש לנו לקבל את דברי חז”ל ומעתיקי שמועתם ולא להרהר אחריהם לא לקולא ולא לחומרא, כמבואר.

סו”ד אין בין טפילי אניסקיס לכל שאר הטפילים ומצד מציאות טבע העולם דומים הם זל”ז. וכיון שכן אין לנו אלא דברי חז”ל, הרמב”ם והשו”ע עמודי העולם ועמודי התורה והחכמה.

ותו לא מידי.

ביקרא דאורייתא

ידידו בלונ”ח

אשר וייס

הוספה:

וראיתי בדברי המחמירים שרצו לדייק מלשון הרא”ש והר”ן שלא התירו חכמים תולעים שבתוך בשר הדג אלא כאשר ברור לנו שאכן לא באו מבחוץ אלא מיניה גבלי, אבל כאשר אפשר שבאו מבחוץ אסורים, וק”ו דכאשר נראין הדברים בבירור שבאו מבחוץ ולדעת החוקרים בטוח הוא, כל כה”ג אסורים תולעים אלה.

וכך רצו לדייק מלשון הגהות אשר”י (חולין סוף פ”ג סימן ס”ט) “אבל בכוורי ברור הוא לנו דמינה קגבלי ולכך שרי הלכך תולעים שנמצאו בגוף הדג שרו ושנמצאו בחוטמו ובמעיו אסירי”. וביותר רצו לדייק כן מלשון הר”ן (כ”ד ע”א מדה”ר) “דכוורי שריין. תולעים הנמצאים בבשר הדגים שלא היה אפשר שבאו מן החוץ אלא נוצרין מבשרו שריין“.

הרי לן שלא התירו דרני דכוורי אלא משום שלא יכלו לבא מבחוץ, אבל כאשר ידענו שתולעים אלה דוקא באו מבחוץ אסורים הם.

אך האמת יורה דרכו דאין כונת הראשונים אלא לבאר טעם הדבר למה התירו חז”ל תולעים שבבשר הדג, משום שכך קבעו חכמים שתולעים אלה גבלי מיניה, אבל אין כונתם לחלק שיש תולעים שאסורים ואחרים שמותרים, דהלא בגמ’ מבואר דלעולם כל התולעים הנמצאים בבשר הדג מותרים, ולא נחלקו אלא בקוקיאני הנמצאים בריאות ובכבד ונחלקו אם באו מבחוץ דרך החוטם או מיניה גדלי, אבל בתולעים שבבשר קבעו קביעה כללית שמותרים הם.

ואף אם בגמ’ היה מקום להידחק ולטעון דשמא אין כונתם אלא לתולעת מסויימת שידעו שלא באה מבחוץ, (ובאמת אין זה נראה דדרני דכוורי פירושו תולעים שבדגים ודין כללי הוא ואין כונתם למין מסויים), בשו”ע ברור ופשוט שדין זה כללי ומשותף לכל התולעים הנמצאים בבשר הדג, כמבואר בלשון המחבר (סימן פ”ד סט”ז) כל התולעים וכו’.

וברור הדבר שכך הבינו חז”ל בעומק בינתם דכל תולעת הנמצאת בבשר הדג, שם מקום היווצרה וגידולה ולא הוי שרץ המים.

ויסוד השאלה דידן ברור הוא. איך נתייחס למצב שבו קבעו חז”ל הלכה בדרך הבנתם את מציאות הטבע, והמדע בזמנינו קובע שאין המציאות כדבריהם. רבים היו בין גדולי ישראל שטרחו ליישב את דברי חז”ל לפי ההנחות המקובלות היום ע”י המדע. וידוע שהגרשז”א זצ”ל אמר דאפשר דאם התולעים חודרים או מוחדרים לתוך בשר הדג כאשר הם מקירוסקופיים ולא נראים לעין הרי זה כאילו שם נוצרו. וכך ביאר גם מה דאיתא בשבת ק”ז ע”ב דכנים אינם פרים ורבים אלא נולדים מן העיפוש ומשו”כ אין בהם מלאכה דנטילת נשמה וצידה, ואף שהיום הנחה פשוטה היא שכל יצור בא לעולם רק ע”י פריה ורביה מבריה כמוהו, ואמר מרן זצ”ל דאפשר דכיון שביצי הכנים אינם נראים לעין הבלתי מזויינת הו”ל כאילו נולד מן העיפוש. וכיוצ”ב טרחו ליישב את הסתירות בין דברי חז”ל וקביעת המדע במדת האפשר.

ולעומתם שמעתי פעמים רבות ממו”ר כ”ק מרן אדמו”ר מצאנז זצ”ל בעל דברי יציב שלא היה ניחא ליה בכך כלל, אלא שיש להתעלם לגמרי מכל דבר חכמי האומות, יאבדו אלף כמותם ואות אחת מן ההלכה לא תתבטל. ובתוקף סירב לשמוע תירוצים והסברים מדוע אין ההלכה נסתרת מן המדע, ודחה לחלוטין את כל ההסברים המבוססים על “אפשר לקיים שניהם”, אלא דעתו היתה שאין לנו אלא ההלכה המסורה מדור דור.

וכך גם בנידון של תולעים שבבשר הדג דרש ברבים בקול חוצב להבות אש בשיעור חורש”י בפרשת שמיני תשמ”ג שכל דבריהם בטלים ואין לנו אלא דברי חכמינו בין לקולא ובין לחומרא והדברים נדפסו ונתפרסמו ברבים.

וגם מרן האגרות משה כשנשאל שאלה זו על תולעי הדגים הגיב ואמר הלא סעיף מפורש בשו”ע שתולעים אלה מותרים באכילה ומה מקום יש לפלפל בזה.

אמנם לעומתם כפי הנראה דעת מרן הגריש”א זצ”ל דכיון דשורש הלכה זו אינו אלא דכל תולעת שנכנסת לדג מבחוץ אסורה ורק מה שנוצר בבשר הדג מותר, כיון שיודעים אנו שתולעים אלה באים לתוך בשר הדג מבחוץ א”א להתעלם ממציאות זו ויש לאסור תולעים אלה, וע”כ צ”ל דיש תולעים אחרים הנוצרים בבשר הדג והם המותרים. כך נראה לכאורה בדעתו הרחבה.

ואני הקטן בעניי, נראה דאין להקשות כלל סתירות בין הקביעות שמצינו בחז”ל והידיעות המדעיות, דאין דברי חז”ל מיוסדים על האמת המדעית אלא על ראייתם את המציאות בעיני ההלכה שאינה דומה כלל לראיית המדע ומפענחיו. דהלא כך גזרה חכמתו ית”ש שהאמת המדעית לעולם לא תתגלה עד תכליתה ובכל דור ודור מתגלים סודות חדשים מסודות הטבע, וכל דור מבטל את דברי קודמיו ומגיע להבנות וידיעות אחרות. ע”כ שאין ההלכה תלויה כלל וכלל בהבנת המדע, אלא כל שראו חז”ל בעיני רוחם וקבעו בזמנם עפ”י ראייתם, הוא לבדו נקבע כהלכה הפסוקה לעולמי עד. דכך קבעו ברוח קדשם ובעוצם בינתם, דההלכה מושתתת על הראיה הבלתי מזויינת של כלל בני האדם, ומה שנראה בעין הגלויה והפשוטה הוא הקובע את ההלכה.

וכיון שראו חז”ל והתבוננו בתולעים שנמצאים בבשר הדג ונראה בעיניהם שכאן נמצא כאן היה והתירו תולעים אלה, כך אמיתת ההלכה עד עולם בין אם כך היא האמת המדעית ובין אם לא, דכל שנקבע ע”י חז”ל באלפים שנות תורה היא אמיתית ההלכה היורדת מעולם האצילות לנצח נצחים.

וכך גם לגבי הריגת וצידת הכנים, כיון שלעין האדם נראה כאילו כנים אלה נולדים מן העיפוש ואין אנו רואים אותם פרין ורבין, קבעו חז”ל שאין בהם לא צידה ולא נטי”ש, ואין כל נפ”מ במה שיקבע המדע בדורות הבאים, דראיית ההלכה אינה ראיית המדע ולא קרוב זה אל זה.

ודו”ק בעומק הדברים ופשטותן.

Leave a Comment

Scroll to top