You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » IVF and Kehuna

IVF and Kehuna

Question:
If a kohen and his wife have a son through IVF, is the son a kohen?
Answer:

Yes, he is considered his son in every respect including to being a Kohen.

תשובת מורנו הרב

במה ששאל לדעתי בתינוקות שנולדו מטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) אם מילתן דוחה שבת.

ידעתי וגם שמעתי שיש מגדולי הדור שפסקו שאין מילתן דוחה שבת, אך לענ”ד נראה טפי דיש למולן בשבת.

ומקור סוגיא זו בחגיגה (י”ד ע”ב) “בתולה שעיברה מהו לכהן גדול”, האם חיישינן לדשמואל שאפשר לבתולה שתתעבר או שמא דשמואל לא שכיחה ותלינן שנתעברה באמבטיה. ופירשו כל הראשונים דהשאלה היא האם נחשבת כבעולה להיאסר לכה”ג. אך בפירוש הר”ח שם (ט”ז ע”א) כתב:

“או דלמא הא דשמואל לא שכיחא [כו’] וחיישינן שמא באמבטי עיברה כו’, פירוש אשה הרה שנבדקה ונמצאת בתולה מי אמרינן מביאה נתעברה כשמואל והריני קורא בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וחייבת קרבן לידה או דלמא אימור באמבטי של מרחץ נתעברה כגון שירד איש באותה האמבטי ופלט ש”ז וירדה אשה וקירבה באותה טיפה של ש”ז ונכנסה בתוך רחמה ונתעברה וזה מעשה נסים הוא ואינה טמאה לידה שאין אני קורא בה אשה כי תזריע”.

הרי שכתב פירוש מחודש ומתוך דבריו מוכח שלא גרס בגמ’ “מהו לכה”ג” אלא שאלו על הבתולה שנתעברה מהו לגבי התינוק שנולד אם מילתו דוחה שבת, שהרי אמרו (שבת קל”ה ע”א) דכל שאין האם טמאה לידה אין מילת הבן דוחה שבת ומשו”כ ניתנה הלכה דיוצא דופן אין מילתו דוחה שבת, ושאלת הגמ’ לפירוש הר”ח משום דאשה שנתעברה באמבטיה לא קרינן בה “אשה כי תזריע” להיטמא טומאת לידה דזה מעשה נסים הוא ואין כאן אשה כי תזריע, וכיון שאינה טמאה לידה אין המילה דוחה שבת.

ומתוך דברי הר”ח יש שפסקו דה”ה בטיפולי פוריות כיון שלא נתעברה ע”י ביאה אלא ע”י החדרת הביצית המופרת לתוך רחמה שלא בדרך הטבע הוי כאילו נתעברה באמבטיה ואין כאן אשה כי תזריע.

ולענ”ד נראה טפי דיש להורות שמילתו דוחה שבת, ואבאר.

הנה פירוש הר”ח יחידאה הוא ולא כפירוש רש”י ותוס’. ופירושו גם נסתרת מן הגירסא שבגמ’ דידן ובדברי שאר הראשונים. אך משום הא אין לדחות שיטת הר”ח מן ההלכה כיון שלא מצינו הלכה זו בדברי הרמב”ם הטור והשו”ע עמודי ההלכה לבית ישראל.

אך בעיקר יש לעיין בכונת הר”ח במה שכתב דכיון דהוי מעשה נסים אין זה בכלל אשה כי תזריע ואינה טמאה לידה, האם הכונה למעשה נסים ממש, דבדרך הטבע אין אשה יכולה להתעבר באמבטיה, וכיון דהוי נס ואין כאן הזרעה טבעית אין זה בכלל אשה כי תזריע, ולפי”ז היה נראה דבטיפולי פוריות ודאי טמאה לידה דאין כאן נס אלא חידוש טכנולוגי בתחום הרפואה.

אך אפשר דאין כונתו לנס אלא לדבר שאינו כדרכו של עולם, ולפי”ז גם טיפולים אלה בכלל.

ונראה עוד דיש לפרש כונתו בדרך שלישית דכל שאינה מעוברת מביאת איש אין זה בכלל אשה כי תזריע, וזה שכתב דהוי מעשה נסים ולא ע”י ביאת איש נתעברה כדרכו של עולם. וגם לדרך זו דין טיפולי IVF כדין נתעברה באמבטיה.

וכבר נחלקו בכל ענין זה דעיבור באמבטיה, ומלבד מה שמצינו במס’ חגיגה, דנו הפוסקים באפשרות זו בשני תחומים.

הב”ח והט”ז ביו”ד (סימן קצ”ה ובט”ז שם ס”ק ז’) כתבו דמותר לאשה נדה לשכב ע”ג סדין של בעלה אבל לא תשכב על סדין של איש אחר, דבנדה אין כל איסור אם תתעבר, כיון שאין כאן ביאת איש, אבל אם תתעבר מאיש אחר יש לחוש שמא ישא אחותו מאביו וכדו’.

ועוד דנו בזה אם אשה שנתעברה באמבטיה מזרע בעלה האם קיים מצות פו”ר, עיין אהע”ז (סימן א’ בחלקת מחוקק סק”ח ובב”ש סק”י), עי”ש.

והפוסקים הביאו את מש”כ בליקוטי מהרי”ל ובהגהות סמ”ק בשם רבינו פרץ שבן סירא היה בנו של ירמיהו הנביא מאשתו שנתעברה ממנו באמבטיה, עי”ש.

אלא שבמשנה למלך (פט”ו מהל’ אישות ה”ד) כתב לפקפק שלא יתכן כלל להתעבר באמבטיה שהרי אינה מתעברת אלא בגמר ביאה כמבואר בתוס’ (יבמות נ”ה ע”ב ד”ה אינו), עי”ש.

הרי לן דלדעת רוב הפוסקים דבר זה דרך הטבע הוא, ולדעת המשל”מ אין זה טבעי כלל, והחזו”א (אהע”ז סי’ י”ד אות י”א) דחה את דברי המשל”מ, עי”ש.

אמנם פשוט הדבר דאף אם נאמר שאין זה נס למעלה מדרך הטבע ברור שמדובר במציאות רחוקה ביותר בדרך הטבע כידוע בזמנינו ואין כלל פלא להגדיר זאת כמעשה נסים וכדבר שאינו מצוי כלל.

ובקובץ שיעורים כתב (כתובות ס’ ע”א אות ר”ג) כהנחה פשוטה דכל כונת הר”ח לדבר שאינו כדרכו של עולם, ודימה זאת לכלאח”י בשבת ולמה שמצינו בתחומים שונים בהלכה דכל שנעשה שלא כדרכו אין לו תוקף בהלכה. ולפי הבנתו כתב דבכל הני אין הדבר תלוי אלא לפי המקום והזמן וכמו שכתבו הפוסקים לגבי העושה מלאכה כלאח”י בשבת, עי”ש.

הרי דאף אם נפרש את כונת הר”ח לדבר שאינו כדרך העולם, תלוי הדבר לפי המקום והזמן.

והנראה עיקר בזה לענ”ד דבין כך ובין כך, בין אם נפרש את כונת הר”ח למעשה נסים ממש שלא כדרך הטבע, ובין אם נפרש כונתו לדבר שאינו דרך העולם, מסתבר דבזמנינו, האם טמאה לידה והתינוק נימול לשמונה, דודאי אין כאן מעשה נסים, וטיפולים אלה מקובלים ושכיחים מאוד. ואף דודאי תינוקות אלה מיעוטא דמיעוטא המה ואין זה טבעו ודרכו של עולם, מ”מ טיפול זה מצוי ושיגרתי ביותר ולדעת יודעי דבר יש מליוני ילודים בעולם שנולדו בדרך זו, ובודאי מסתבר דהוי ככל לידה בעלמא.

דזו פשיטא לי דאין לדמות את דברי הר”ח למה שמצינו במלאכת שבת פטור כלאח”י ואכילה שלא כדרכה במאכ”א וכדו’, דמה ענין טומאת לידה לביאת איש באשה, ולמה לתלות את הלידה בתחילת ההריון, וע”כ דלא בכדי נקט הר”ח בלשונו דהוי מעשה נסים, והכונה דכל ענין הריון זה משונה ביותר ולפיכך אין זה בכלל אשה כי תזריע.

וגם לא מסתבר לומר דאשה כי תזריע משמעה דוקא ע”י ביאה, דהלא לא כתיב איש כי יזרע, אלא באשה תלה רחמנא ולכאורה מסתבר דקליטת הזרע הוא זריעת האשה, ומה לן במעשה האיש.

ומשו”כ נראה כנ”ל דמאחר וטיפולים אלה שכיחים ומקובלים דין התינוק ככל ילדי ישראל להיות נימול לשמונה בשבת.

ומכיון שכל פירושו של הר”ח מחודש ולא מצינו לו אח ורע, אמנם רבינו חננאל ראש וראשון לרבותינו הראשונים, וכבר כתב הרא”ש (נדה פ”ק ס”ה ושבועות פ”ו סי’ כ”ט) שכל דבריו דברי קבלה, אך מ”מ רש”י ותוס’ הלא המה עמודי התווך, היכין והבועז בבנין התורה. וכיון שאף לפירושו של הר”ח מסתבר דשאני תינוק הנולד ע”י הפריה חוץ גופית בנתעברה מאמבטיה, נראה להלכה דיש למול תינוקות אלה בשבת.

Leave a Comment

Scroll to top