You Are Here: Home » Responsa Resource » Daily Living » Kol Ishah by Zemiros Shabbos

Kol Ishah by Zemiros Shabbos

Kol Ishah by Zemiros Shabbos

Question:
Are brothers, husbands and guests allowed to listen and sing along the Shabbos Zemiros with Women?

Answer:

Within the family [blood relatives] there is more room for leniency. With guests and other non relatives, women should not sing in their presence and one should try to avoid hearing such singing as well.

In extenuating circumstances, one would not be obligated to leave the meal or protest, when the women are singing along with other men at the table.

Sources:

קי”ל בברכות כד. קול באשה ערוה ומביא הגמ’ פסוק על זה “כי קולך ערב ומראך נאוה”. ואינו מבואר בגמרא לגבי מה קבעו קול אשה כדין ערוה, ונחלקו בזה הראשונים. ברש”י שם כתב “מדמשבח לה קרא שמע מינה תאוה היא”. ולא ביאר אם זה לגבי איסור ליהנות מקול אשה שהיא באיסור ערוה עליו או אם זה גם חפצא של ערוה שאוסר לקרוא קריאת שמע לפניה, כמו שמבואר בגמרא שם לגבי שוק באשה ערוה. ברא”ש ברכות פ”ג סי’ לז’ דעתו שאין איסור כלל לק”ש שלא החמירו בזה חז”ל. וכן דייק הב”י מהשמטת הטור בסי’ עה’ מדין קול. ומאידך במרדכי בברכות סי’ פ’ מביא מר’ האי גאון שאסור גם לק”ש וכן מובא להלכה בש”ע או”ח סי’ עה’ [ועי’ באר שבע באר מים חיים ג’ מש”כ על דברי ר’ האי גאון]. והרמב”ם אינו מביא דין קול אלא בהל’ איסורי ביאה, והכסף מש’ בהל’ ק”ש [ג’-טז’] מדייק מזה שדעתו כהרא”ש. ומ”מ גם לדידן עי’ במ”ב סס”ק יז’ שבמקום ביטול ק”ש יש להקל לכ”ע.

ומזה למדו הפוסקים שאסור לומר שום דבר שבקדושה לפני קול אשה שנחשבת ערוה לו. ומ”מ בניד”ד יש כמה צדדים לדון להקל שאין בזה משום קול באשה ערוה. ברמ”א שם בסי’ עה’ סעי’ ג’ מביא מהב”י בשם כמה ראשונים שקול שהוא רגיל בו אינו נחשב ערוה. ויש לדון אם היתר זה הוא רק בקול דיבורה והכוונה שאין איסור בדיבור בעלמא, וזה מקרי קול הרגיל. או דילמא גם קול זמר שרגיל בו מותר. ומשמע מכמה פוסקים דלעולם שייך היתר רגיל גם בקול זמר. עי’ בב”ח שם ס”ק ג’ “יש להחמיר בקול נגינת אשה אף לענין ק”ש וכתב בהגה”מ דבקול הרגיל בו אין לחוש. וכן משמע בפרישה ס”ק ו’ “דהוא הדין לכל קול שרגיל ביה מותר”. וכן בערוה”ש סי’ עה’ סע’ ח’ “אבל קול דיבורה מותר וכן קול הרגיל בו מותר” מבואר שהם ב’ התירים שונים, ויש היתר חוץ מדיבור. וכל זה דלא כדברי הגר”ז סי’ עה’ סי’ ו’ וז”ל “אבל קול דיבורה כיון שרגיל בו אינו ערוה” מבואר שהיתר רגיל הוא רק בקול דיבור. ודבריו הם הר’ יונה בברכות בה:. ומ”מ דברי רוב הפוסקים משמע להתירא כנ”ל. ועי’ בשו”ת אבן ישראל [ט’-סג’] שכן הוא משמעות הראשונים מובא בב”י ורמ”א ולכן לדינא יש להקל. וא”כ אם בני משפחתו הם אלו שרגיל הוא לשמוע קולם בברכת המזון שייך בזה היתר הרמ”א של קול הרגיל.

וגם בלי היתר קול רגיל, נראה שלא בכל קול של אשה אסרו. דעי’ אורחות חיים הל’ מגילה ופורים [אות ב’] וכן בכל בו [סימן מה’] שאסור לאשה להוציא איש ידי חובתו במקרא מגילה מפני קול באשה ערוה. היינו שגם ניגוני טעמים של המגילה אסורים. אבל למעשה במג”א בסי’ תרפ”ט לא קי”ל כן, וביאר האיסור מפני כבוד הציבור. וכן הוא פשטא דגמ’ במגילה כג. שאשה לא תקרא בתורה בציבור מפני כבוד הציבור. ודוחק לחלק בין ניגוני טעמים דמגילה וקריאת התורה. אלא דעי’ בשו”ת ציץ אליעזר שדוחה הראי’ מזה, דיש לומר שמיירי באשה פנוי’ טהורה שאין קולה כערוה. או יש לומר שמיירי באופן שהיא קורא בלי ניגוני טעמים כלל שאינם מעכבים כידוע. ומ”מ מהמג”א מבואר דבניגוני טעמים אין בהם משום קב”ע. ויתכן שהניגון של ברכת המזון הו אגם בגדר זה ואינו זמר ממש.

[וגם מבואר שמה שקולה כשמלמדת תורה בשיעור וכדו’ אין בו משום קב”ע. דעי’ בשו”ת מהרש”ל [סי’ כט’] שהרבנית מרים בת מהר”ש שפירא תפסה ישיבה, וישבה אחורי הוילון ואמרה שיעור לבחורים [וכעין זה בלקט יושר ח”ב עמ’ לז’ לגבי כלתו של התרומת הדשן]. ובתפארת ישראל במש’ מועד קטן [ג’-ח’] הקשה על מה שמבואר שם במש’ שהיו מביאין נשים מקוננות ללויות, וכן הוא במש’ כתובות [ד’-ד’], ומובא ביו”ד סיק שמ”ד סע’ ג’. ולמה אין בזה משום קול באשה. ועי”ש שהוא תי’ בשם אביו שבשעה שהמת מוטל לפניהם אין חשש להרהור ומותר קול אשה. ואולי יש לומר שהקינות היה בניגון קצת אבל לא נכנס לגדר קול זמרה. וצ”ע להגדיר בדיוק גדר קול, ומ”מ נראה שאף שאיתא בשער הציון סי’ תק”ס ס”ק כה’ שאין לאשה לזמר להשקיט ילד שילך לישון כשיש אנשים שישמעו. מ”מ נראה שקול ‘פועה’ ‘וזמזום’, בעלמא ליכא למיחש כלל, וכן ראיתי בס’ אום אני חומה סי’ כא’-א’].

גם מפורסם מה שדנו הפוסקים לגבי קול אשה כשהרבה נשים שרים ביחד. ובבאר שבע [באר מים חיים ג’, ומובא באליה רבה סי’ עה’ ס”ק ה’] אוסר זה לגמרי וגם אם הנשים שרים עם עוד נשים ואנשים. וכתב שם שמה שמצינו בדבורה הנביאה ששרה [‘ותשר דבורה’] היה ע”פ הדיבור. ומ”מ יש באחרונים שנטו להקל בזה [משום קב”ע ומ”מ צריך ליזהר מחשש הרהורים]. בספר חתן סופר [שער טהרת ידיים סי’ יד’] מביא ששייך בזה הסברא של תרי קלי לא משתמעי, ותי’ בזה קושית הבאר שבע משירת דבורה, שהלא היה בצירוף ברק בן אבינועם. וידוע התשובה מבעל שרידי האש [א’-עז’] שמביא היתר הנ”ל בשם גדולי אשכנז הלא המה הג”ר שמשון רפאל הירש והגר”ע הילדיסיימר זצ”ל. והוא בעצמו לא ניחא ליה מזה וביאר שהיה להם בגדר עת לעשות שעל ידי שהקילו לבנות לשיר יחד עם בנים הצילו הרבה מהתבוללות וטמיון רוחני. והוא מוסיף עוד סברא שכל מה שהקילו היה לזמר זמירות קודש שאינו מעורר הרהורים ותאוה אלא “רגשי קודש”, ודוחק, וללימוד זכות הוא מתכוון בזה. ועי’ בספר הליכות בת ישראל [פ’ ו’ הע’ ז’] שמעורר בזה שבנות שהולכים לטיול באוטובוס והנהג הוא איש, אין להם לשיר בפניו אף כששרים כולם יחד, ואם הוא נכרי מותר.

ומכל טעמים אלו נראה שבשעת הדחק יש מקום להקל בזה, ובפרט שאיסור זו הוא מדרבנן, עי’ במ”ב שם ס”ק יז’ והוא מהחיי אדם. ועי’ נשמת אדם ריש כלל יד’, פרמ”ג משבצ”ז סי’ עה’ ס”ק ד’. וכן בשדי חמד מערכת קוף בלל מב’, ובשו”ת שלמת חיים [יו”ד סי’ כ”ד]. וע”ע בפרמ”ג בס’ שושנת העמקים ריש כלל ט’ שמסתפק בזה.

Leave a Comment

Scroll to top