You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Necessary parts of the Haggadah

Necessary parts of the Haggadah

Necessary parts of the Haggadah

Question:
I recall hearing from Rav Asher Weiss a number of years ago that in addition to פסח מצה מרור there was an additional part of מגיד that he felt was integral to recite. I don’t remember which part that was.
In addition, if one was creating a list for a doctor or someone else who simply didn’t have the time recite the entire Haggadah, what would that look like? What parts of מגיד and הלל? Is there a reason to recite any part of Nirtzah? Do you need כרפס if there are no children around? Would that mean you would simply recite Ha’adamah on the Maror? A definitive list and structure would be helpful.

Thank you
Answer:

The Rav’s opinion is that one who has no time at all should first perform the actual mitzvah of Sippur Yetzias Mitzrayim – to tell over that we were in Mitzrayim and taken out, עבדים היינו, this has precedence over the שלשה דברים.

If one has additional time he should fulfill the mitzvos – Daled Kosos, Matzah, Maror, Korech, Afikoman, Hallel. If totally pressed for time the order of preference is: Kzayis Matzah has precedence, then Kiddush, Maror, Birkas Hamazon and its Kos, Afikoman, rest of the kosos, Korech, additional zayis of Matza.

Nirtzah comes after the rest of the Haggada, some do not have custom to say at all.

Time permitting, Karpas should be eaten in any event as the Rambam implies this is not just for heker, but a takana to eat. In any event a bracha of Haadama would not be said on Maror, as it may be דברים הבאים מחמת הסעודה.

Sources:

שו”ת מנחת אשר ח”ג סימן לו

סדר קדימה במצוות ליל הסדר

ער”פ תשס”ד

כבוד ידי”נ יקירי

איש תורה ודעת

פרופ’ מיכאל שימל הי”ו.

בהתנצלות מרובה על איחור תשובתי הנני מעתיק את עיקרי הדברים שהשבותי לשאלות החיילים העוסקים בפעילות מבצעית בליל הסדר ולפעמים אין להם אלא דקות ספורות ולפעמים אף זה לא, ועיקרי דברינו לסדר את סדרי העדיפויות בין מצוות הלילה.

ושאלה זו נשאלת אף ע”י רופאים במשמרת בית החולים, ולפעמים יש ניתוח דחוף והרופא יודע שעד לניתוח יש לו רק דקות ספורות למצוות הסדר.

כפי שהוסבר לי גם למארבים וגם לסיורי הלילה יש לצאת לפני צאת הכוכבים, וזה שורש הבעיה כי את מצוות הלילה א”א לקיים אלא בלילה ולא מבעוד יום כמבואר בדברי התוס’ בפסחים (צ”ט ע”ב) דילפינן מקרבן פסח (ובמק”א ביארתי דבריהם למה בפסח פשוט דצריך לאכול בלילה יותר ממצה ומרור עיין מנח”א שמות סי’ י”ז).

אמנם נראה דאם לא יוכל לשתות יין בלילה יש לקדש על הכוס מבעוד יום, ואף דמבואר להדיא בשו”ע (תע”ב ס”א) “דלא יקדש עד שיחשך” מ”מ בשעת הדחק כשאי אפשר לקדש בלילה יקדש מבעוד יום (ורצוי אם אפשר לאחר השקיעה, ועכ”פ לא לפני פלג המנחה). דהנה שתי טעמים נאמרו בהלכה זו. הט”ז (שם ס”ק א’) כתב דכיון דצריך קידוש במקום סעודה צריך שיהיה בזמן הראוי לאכילת מצה (עי”ש בפמ”ג במש”ז), אך סברא זו תמוהה לכאורה דלמה צריך שיהיה ראוי בשעה שמקדש והלא בלא”ה אינו נוטל ידיו לסעודה עד לאחר זמן.

המגן אברהם (שם ס”ק א’) כתב טעם אחר, דכיון דכוס קידוש הוא הראשון מארבע כוסות, צריך לקדש בלילה כיון ששתיית הכוסות צריכה להיות בלילה.

ונראה דלשיטת הט”ז אינו יכול לקדש כלל מבעוד יום, אבל לשיטת המג”א, בשעת הדחק אף אם לא יצא מצות ד’ כוסות לפחות יצא יד”ח במצות קידוש.

ולגבי שאר מצוות הלילה, הנה כל מצוות הלילה יש לקיים בין צאה”כ לחצות הלילה כמבואר בסימן תע”ז (ס”א ובמשנ”ב שם ס”ק ו’), אמנם אם לא הספיק לפני חצות יש לערוך את כל הסדר לאחר חצות עד עלות השחר, אך לא יברך את ברכות המצוה על המצה והמרור, דספק ברכות להקל.

ולגבי מי שבפעילות כמעט רצופה מזמן צאה”כ עד לאחר חצות ויהיו לו דקות ספורות, מה להקדים.

המצוה החשובה ביותר מבין מצוות האכילה והשתיה היא מצוות מצה וישתדל לאכול כזית מצה, ויאכל כזית זה בישיבה ורצוי אם אפשר בהסיבה בפרט ספרדים יש להם להקפיד לאכול בהסיבה, אבל עכ”פ לא יאכלו בעמידה או בהליכה, (עיין במנחת אשר פסחים סימן ע”ח אות ו’).

שתיית ד”כ לכאורה קודמת למרור דשניהם מדרבנן, ומצינו שהחמירו ביותר בשתיית ד’ כוסות משום פרסומי ניסא ע”כ לכאורה יש להקדים ד’ כוסות למרור.

אך באמת פשוט דמרור קודם משני טעמים: א. דעיקרו מה”ת דבזמן הבית מצותו מה”ת וחמור טפי מד’ כוסות דהוי מדרבנן, (עיין מנחת אשר שביעית סימן ט’). ב. משום דעיקר מצוות ד’ כוסות הוי כשמברכים עליהם ברכות הקידוש הגדה ברכת המזון והלל וכך אמרו בפסחים (ק”ח ע”ב) שתאן בב”א ידי יין יצא ידי ד’ כוסות לא יצא, וברש”י ותוס’ שם דיצא רק ידי שמחת יו”ט אבל לא יד”ח ד’ כוסות. (ועיין בגרי”ז הל’ חמץ ומצה שפירש דיצא יד”ח שתיית ד’ כוסות אבל לא יצא יד”ח האמירה עי”ש). ובמק”א כתבתי דעיקר פרסומי ניסא דוקא באמירת הדברים על הכוס ולא בעצם השתיה, ומ”מ פשוט דללא אמירת ההגדה וברכותיה חסר עיקר מצות ד’ כוסות, ולכן נראה דאם אין זמנו בידו לברך ברכות אלה על הכוס, יש להקדים כזית מרור לד’ כוסות.

כשיש אפשרות בידו לשתות רק חלק מד’ הכוסות יש להקדים כוס של קידוש, אח”כ כוס ברכהמ”ז (ואם א”א ליטול ידיו מ”מ יאכל כזית מצה, דמצה דאורייתא ונט”י דרבנן אך אז לא יאכל יותר מכזית, דב’ זיתים בתחילה וכזית אפיקומן הוי דרבנן ואין לאכלן בלי נט”י), אח”כ כוס ג’ דהגדה, וכוס ד’ דהלל.

עוד יש להדגיש דכזית מרור קודם לכזית השני של מצה דכזית מרור הוי חיוב גמור שעיקרו מה”ת וב’ זיתי מצה אינו אלא חומרא ומנהג משום ספק עיין ריש סימן תע”ה, ומהאי טעמא פשוט שגם אפיקומן קודם לכזית ב’ דמוציא מצה וז”פ.

ולגבי אמירת ההגדה לכאורה יש להקדים את המאמר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, דעל מאמר זה אמרו במשנה (ובהגדה) שאם לא אמרו לא יצא יד”ח ולא מצינו לשון זה על שאר מאמרי ההגדה, וכ”כ המשנה ברורה (בסי’ תע”ג ס”ק ס”ד) דמשרתת שאינה פנויה לומר את ההגדה תשב לפחות באמירת מאמר זה, ומקור הדברים בחיי אדם עי”ש.

אך באמת נלענ”ד דעיקר מצות ההגדה בשאלת הבן מה נשתנה ותשובת האב עבדים היינו, וזה קודם לכל שלא אמר וכו’, דהרי חזינן שתיקנו חכמים לומר הגדה בדרך שאלה ותשובה וכדכתיב “והיה כי ישאלך בנך” ועושים טצדקי כדי שישאלו התינוקות, וכיון שלא תיקנו שאלה לבן אלא במאמר זה “מה נשתנה – עבדים היינו” נראה דזו עיקר מצות ההגדה.

וכך נראה מדברי הרמב”ם (בפ”ז ה”ב) “מצוה להודיע לבנים אפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך לפי דעתו של בן אביו מלמדו כיצד אם היה קטן או טפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב”ה ויוציאנו לחירות ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע”י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן”.

הרי שלבן הקטן שצריך לתמצת בשבילו את ההגדה אינו אומר ג’ דברים פסח מצה ומרור אלא עבדים היינו ופדה אותנו הקב”ה שזה עיקר ההגדה. ומה שאמר ר”ג כל שלא אמר ג’ דברים אלו וכו’ היינו רבותא דאף שאמר עיקר ההגדה דהיינו עבדים היינו, עדיין לא יצא יד”ח עד שיאמר שלשה דברים אלה, אך קודם לשלשה אלה, שאלת הבן ותשובת האב עבדים היינו, כנלענ”ד. (עיין מנחת אשר פסחים סימן פ”ב).

אף דרואה אני מקום לומר כפי הח”א והמשנ”ב וליתן טעם לדברים דעיקר מצות סיפור יצי”מ הוא לצרף דיבור למעשה ולהסביר את הזכר שיש במצוות הלילה פסח מצה ומרור, אך לענ”ד נראה יותר כמו שביארתי.

ובאמת נראה דהמשנ”ב סתר בזה את דבריו דבסו”ס תע”ב כתב דצריך להשתדל שהבנים לא ירדמו עד אחרי עבדים היינו דזה עיקר מצות ההגדה עי”ש. ולגודל התימה נתיישבתי, דאף דבאמת נראה כדברינו דעיקר סיפור יצי”מ מתקיים בשאלת הבן ותשובת האב עבדים היינו ולכן צריך להשתדל שלא ישנו התינוקות עד אחר מאמר זה, מ”מ מי שאינו יכול להשתתף אלא לזמן קצר באמירת ההגדה עדיף שיאמר פסח מצה ומרור עד אחר כוס שני, כיון דבכך נכללים גם קיצור סיפור יצי”מ גם טעם פסח מצה ומרור וגם ברכת ההגדה, ודו”ק כי קצרתי.

תמצית הדברים, זה סדר הקדימה, מצה, קידוש, מרור, ברכהמ”ז וכוסו, אפיקומן, שאר הכוסות, כורך ושתי זיתים דמוציא מצה.

באמירת ההגדה מה נשתנה ועבדים היינו, כל שלא אמר וכו’, שאר ההגדה.

 

Leave a Comment

Scroll to top