You Are Here: Home » Responsa Resource » Miscellaneous Halachot » siyum without speaking

siyum without speaking

siyum without speaking

Question:
Can one make a siyum if some (or all) parts of the masechta were learned only by reading with the eyes, without verbalizing or hearing from someone else?

In the future, should one verbalize the entire Gemara, or is it ok l’chatchila to learn mentally as long as one understands what he is reading?

Please provide sources. Thank you.

Answer:

Learning by reading [without verbalizing] or from either a live or a recorded shiur certainly qualifies to make a siyum, and is a fulfillment of Mitzvas Talmud Torah. When possible there is certainly a hidur to verbalize your learning.

מקורות:  

  ידוע מה שנחלקו המחבר והגר”א אם מברכים על הרהור ברכת התורה או לאו, עי’ בדבריהם בש”ע סי’ מז’. ודעת המחבר שאין מברכים. ויש שלמדו מזה שלעולם אין קיום מצות תלמוד תורה ע”י הרהור. ומביאים כעין ראיה לזה מדברי הגר”ז בהל’ תלמוד תורה פ”ב סע’ יב’, שכתב שלעולם צריך להוציא לימודו מפיו ממש, לקיים “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך”. אבל ע”ע מש”כ בזה מורנו הגאב”ד בס’ מנחת אשר על הלכות תלמוד תורה [סי’ ו’] שלעולם גם על ידי הרהור יש קיום של מצות תלמוד תורה. ומה שאין מברכים על הרהור לדעת המחבר הוא משום שאין כאן מעשה ופעולה של תלמוד תורה, אבל לעולם יש מצות תלמוד תורה. וגם להגר”ז הוא כן, אלא שכוונת הגר”ז שחסר בזה שלימות במצות ת”ת. וכמבואר בגר”ז עצמו שמה שצריך מחשבה מקיימין גם במחשבה, כמו לחשוב על סברות וכדו’, עי”ש. ומבואר שיש בזה קיום מצות ת”ת. וכל זה הוא לגבי הרהור בלבד. אבל כל ששומע לשיעור תורה, דעת מורנו הרב שבזה יש לו לברך ברכת התורה לכ”ע. ולא מיבעיא אם שומע שיעור מפה אל פה, דיש בזה שומע כעונה, וכמפורש בגר”ז הנ”ל עי”ש. אלא אפילו השומע הקלטה אינו הרהור בלבד, אלא נחשב בזה עסק בת”ת ומברכים עליו. וכעין מה שכתב המחבר בסי’ מז’ סע’ ג’ שמברכים על כתיבת דברי תורה. ולדעת הלבוש הוא משום הכתיבה נחשב למעשה. ומבואר ששייך ברכת התורה גם בלי דיבור, כל שיש יותר מהרהור. ולכן מי שמסיים מסכת ע”י שמיעה כנ”ל ודאי יש בזה קיום מצות ת”ת, או בהרהור ויותר נראה שזה קיום גם של עסק התורה, ומחייב ברכת התורה. וכן הורה בזה מורנו הגאב”ד, ודלא כמש”כ בכמה ספרי זמנינו להחמיר בזה [עי’ שו”ת ויברך דוד ח”ב סי’ קע”ז].

Leave a Comment

Scroll to top