You Are Here: Home » Teshuvot of Maran HaRav » Tahor App

Tahor App

Question:

May one rely on an app to send shailos of maaros to a Rav?

Answer:

No app or similar program should be used for such shailos. All shailos should be brought to a Rav as has been the minhag throughout the generations.

תשובת מורנו הרב

 במה ששאל במה שנתחדש לאחרונה אפשרות לצלם עד בדיקה ולשלוח את התמונה לרב דרך אפליקציה מיוחדת, לדעת המומחים אכן התמונה מדוייקת ואף פיתחו תוכנה שאם אין תנאי הצילום טובים ביותר המצלמה אינה מצלמת, ושאלת אם אפשר לסמוך על ז

דעתי נחרצת שאין לסמוך על זה, ואף אם יוכיחו לנו במאה עדים וראיות שהתמונה מדוייקת יש לדחות המצאה זו מכל וכל, ועל כיוצא בזה כתב החת”ס “חדש אסור מה”ת”, וזאת מכמה טעמים

הלא כל ההוראה במראות הדמים תלויה במסורת ההוראה, ולא בהלכה כתובה וחלוטה, וכידוע לכל מורה הוראה בתחום זה לפעמים המראה משתנה בדקות גוניו כאשר מטים אותה כנגד האור או לצדדים והדבר תלוי גם בזוית הראיה וכדומה, וכל זה לא שייך כלל בתמונה שעל צג מחשב או טלפון סלולרי

ועוד דיש בזה פירצה גדולה ופשוט מעבר לכל ספק שאם נתיר זאת יתפתחו פיתוחים שונים ותתפתח תחרות של חברות שונות ולא נוכל לשלוט ולודא אם אכן המראות כהוויתן המה

ומשו”כ יש להרחיק המצאה זו ולא לקבלו, אלא לנהוג בדרך שנהגו מימות עולם בענין חמור זה

אמנם אם אכן השתמשו באפשרות זה, ואי אפשר שהמורה יראה במו עיניו את עד הבדיקה כגון שנאבד או שהאשה נמצאת במקום מרוחק שבו אין רב ומורה הוראה ושלחה תמונה זו לרב נראה דיש להקל רק כאשר ברור לפי התמונה שאין כל חשש למראה דמים, אבל בכל מקום שיש צד ספק וצריך התבוננות אין להקל בזה

ונראה עוד דאם הובא לפני המו”צ עד שעברו עליו כמה ימים והאשה שולחת למו”צ גם את הצילום שעשתה סמוך לבדיקה לעולם יש ללכת לחומרא, ואם המראה שבצילום טמאה וזה שלפנינו מראה טהור יש לטמאותה, ומאידך אם המראה שלפנינו טמא ובצילום נראה טהור יש לטמאות

ויסוד הדברים במש”כ הב”ח והש”ך (יו”ד סימן קפ”ח סק”ג) דכל מראה שמעיקרא נראית טהורה ולאחר זמן נראה אדום טמאה ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולא נחלקו אלא אם צריך לחשוש מעיקרא שהמראה תשתנה, ולדעת הב”ח אין לראות מראות בעודן לחין שמא תשתנה המראה ותהפוך למראה אדום, ודעת הש”ך דלא מחזקינן ריעותא ומותר לפסוק עליה מיד, אך גם הש”ך מודה דאם אכן השתנה המראה לריעותא שיש למורה לטמאותה

אך החכם צבי (סימן מ”ו) חלק על דעתם ולשיטתו אזלינן בתר מעיקרא ואם כשיצא הדם מגופה היה מראהו מראה טהור ושוב נתאדם טהורה היא ותולים שהמראה נשתנה ע”י האויר ושאר גורמים חיצוניים

והנה החכ”צ כתב מה שכתב לקולא ובין השאר התבסס על מה שכתוב דרכיה דרכי נועם ואין זה דרכי נועם שנטהר אשה ותלין עם בעלה ולמחרת יתברר שעברו עבירה, ולפי זה יש מקום לומר דעד כאן לא קאמר אלא דאין לטמא בתר שהיה נראה טהור מעיקרא, אבל אם מעיקרא היה נראה טמא ושוב נראה טהור לכו”ע יש לטהרה, דמה צד נזק וצער יש בזה, ואין זה היפוך דרכי נועם, אך לכאורה נראה פשוט דהא בהא תליא, ושורש המחלוקת היא אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא, ויש בזה בכל צד להקל ולהחמיר

ובשאילת יעבץ לבנו הגדול של החכ”צ (ח”א סימן י”ב) כתב דאף הב”ח לא כתב אלא להחמיר, דאין למורה להורות על מראה לח טהור שמא לכשיתייבש אפשר שיהיה נוטה לאדום, אבל כאשר המראה בתחילתו נראית כמראה טמא מודה הב”ח דאין צריך להמתין עד שיתייבש עי”ש

אך גם מדבריו אין ראיה לפשוט את הספק הנ”ל דעד כאן לא קאמר אלא שאי”צ להמתין שמא יהפוך כושי עורו ומראה טמא יהפך לטהור, אך שמא אם אכן נהפך ונשתנה למראה טהור יש אכן לטהרה, וכ”כ בפתחי תשובה (סק”ג) בשם החכ”צ דאזלינן בתר מעיקרא בין לטמא ובים לטהר, ואף שאין הדברים מפורשים בדברי החכ”צ, כבר ידוע בשם החזו”א שהפתחי תשובה אינו לקטן בלבד אלא פוסק, ובאמת מסתבר כדבריו כמבואר

ומ”מ נראה דעת רוב הפוסקים דאם טהור נהפך לטמא יש להחמיר ולא כשיטת החכם צבי, אך אפשר דאם טמא נהפך לטהור גם יש להחמיר לחוש לדמעיקרא

אך באמת פשוט דעד כאן לא נחלקו אלא במראה טהור שנהפכה לטמא, אבל אם מעיקרא אדום היה ושוב נעשה מראה טהור פשוט דאזלינן בתר מעיקרא ומחמירים וגמ’ מפורשת היא בנדה (כ’ ע”ב)

“רבי ראה דם בלילה וטימא, ראה ביום וטיהר, המתין שעה אחת – חזר וטימא, אמר אוי לי שמא טעיתי. שמא טעיתי, ודאי טעה דתניא לא יאמר חכם אילו היה לח היה ודאי טמא, אלא אמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, מעיקרא אחזקיה בטמא כיון דחזא לצפרא דאשתני אמר (ליה) ודאי טהור הוה, ובלילה הוא דלא אתחזי שפיר, כיון דחזא דהדר אשתני אמר האי טמא הוא, ומפכח הוא דקא מפכח ואזיל”

וכתב רש”י ד”ה מפכח

מפכח – מראה אדמומיתו עוברת הילכך הדר למילתיה קמייתא וטימא והא דאמרינן אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות היכא דלא אחזיה כשהוא לח ולא אידמי ליה כטמא

הרי שזה דרכן של מראות הדמים שעם הזמן צבע האדמומית עוברת, ואם מתחילה ראו מראה טמא ושוב נראה טהור לכו”ע אזלינן בתר מעיקרא, וכ”כ להדיא בחות דעת (סימן קפ”ח סק”א), עי”ש

והנה בחות דעת שם נקט כשיטת החכם צבי דאכן אזלינן בתר מעיקרא, והוכיח זאת מהמבואר בגמ’ כנ”ל, דכיון דמבואר להדיא בגמ’ דאם מעיקרא טמא היה ואח”כ הפך למראה טהור אזלינן בתר מעיקרא הכי נמי במעיקרא טהור ואחר כך נהפך למראה אדום יש לטהר דמסתבר שלא לחלק בין זל”ז ולעולם אזלינן בתר מעיקרא, עי”ש

אך דעת רוב הפוסקים שלא כדברי החכם צבי, ובאמת אין כל הכרח בסברא להקיש וללמוד זמ”ז, דזה דרך הטבע שמראה כהה מתבהר והולך עם הזמן וכמבואר להדיא בגמ’ ומשו”כ מסתבר דליזל בתר מעיקרא לחומרא, אבל אין זה טבע הדברים שמראה טהור הופך לאדום עם הזמן, ומשו”כ מסתר טפי דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם המראה אדום בפנינו שיש להחמיר בזה כמבואר

אמנם עוד כתב החות דעת שם דעד כאן לא החמירו אלא בעד בדיקה אבל לא בכתם, עי”ש

ולגבי שאלה דידן אין להקל עפ”י תמונת המראה, ולא מהני אלא להחמיר כמבואר, ופשוט שאין לסמוך לכתחילה על דרך זו וטוב מראה עינים וכמסורת אבותינו מדורות עולם. וכל זה פשוט

Leave a Comment

Scroll to top