You Are Here: Home » Shiurim of Maran HaRav » Pets on Shabbat

Pets on Shabbat

מוקצה דבעלי חיים

הן הלכה פשוטה היא דבעלי חיים מוקצין בשבת וכמבואר במשנה (שבת קכ”ח ע”ב) לגבי אפרוחים, תרנגולים, עגלים וסייחים, וכ”ה בשו”ע (סימן ש”ח סעיף ל”ט – מ’)

“אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף, ואעפ”י כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו, ובעודם עליו, אסור לטלטלו: כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם בחצר, דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדים ומוליכן, אם צריכין הבע”ח לכך, ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ, דמוקצין הם ואסור לטלטלו, חוץ מתרנגולת שאין מדדין אותה, מפני שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל, אבל דוחים אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס”

ובטעמא דמילתא יש לעיין האם יש בזה גדר מחודש העומד בפני עצמו, דכך תיקנו חכמים שאסור לטלטל בעלי חיים, או שמא אין זה אלא משום דלא חזי לכלום והוי מוקצה מחמת גופו וכעצים ואבנים, דאין בע”ח עומדים אלא לשחיטה או לעבודת המשא, החרישה ורכיבה וכיון שכל אלה אסורים בשבת ממילא הוי מוקצה

ונפ”מ לגבי המצוי בזמנינו חיות מחמד הגרים עם בני האדם בבית ובני הבית מטפלים בהם ומטלטלים אותם תדיר להנאתם, וחיות אלה מפתחים תלות בבעליהם ואם לא יגעו בהם כל השבת יגרום הדבר סבל וצער לחיות, ויש לעיין אם יש מקום להקל לטלטלם

ונשאלתי רבות גם בענין כלבי הנחייה לעוורים וכלבי שירות לנכים האם מותר לטלטלם כאשר מלבישים עליהם את האפסר ומורידים אותו מהם

ונראה דנחלקו הראשונים בשאלה זו

דהא כתבו התוס’ בשבת (מ”ה ע”ב ד”ה הכא)

“הכא במאי עסקינן דאית ביה אפרוח מת – פירש הר”ר יוסף דלא נקט אפרוח חי משום דחי חזי לשתק בו תינוק כשבוכה ואין נראה דהא בההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין (לעיל דף מג.) משמע דאסור לטלטל ועוד אי מחיים שרי אמאי קאמר בסמוך דמודה ר”ש בבעלי חיים שמתו שאסורין אלא ודאי בעלי חיים מוקצין הם כגרוגרות וצימוקין ומקצה אותם גם מכלבים ולא דמי לבשר תפל שמותר לר”ש מדפריך בפרק מפנין (לקמן קכח.) על רב הונא דשרי והא תלמיד דרב הוה ורב כר’ יהודה סבירא ליה אבל לר’ שמעון משמע דשרי משום דאינו מקצהו מכלבים כמו בעלי חיים”

הרי לן דעת רבינו יוסף דאפרוח ראוי לשחק בו תינוק בוכה מותר לטלטלו בשבת, אך התוס’ דחו שיטתו דמ”מ בעלי חיים מוקצה המה כגרוגרת וצמוקים. ולשיטתם אזלו במס’ ביצה (ב’ ע”א ד”ה דלמא) דכתבו דבע”ח הוי מוקצה חמור, עי”ש

והנה בשו”ת הלכות קטנות (ח”א סימן מ”ה) דן אם מותר לטלטל עוף כדי לשחק בו תינוק ופלא שלא הביא את מה שנחלקו בזה בתוס’ במס’ שבת ותחת זאת הביא את מש”כ התוס’ בב”מ (מ”ו ע”ב ד”ה פירי) דשור וחמור הוי בכלל כלים ומהני בהו קנין חליפין ודן מתוך דבריהם דכיון שיש בהם תורת כלי ה”ה דמותר לטלטל בע”ח בשבת, עי”ש

ובחקרי לב (או”ח ח”א סימן נ”ט) כתב דאין זה אלא בשור העומד לחרישה משא”כ בציפור שאינו עומד לשחק בו תינוק

אך לולי דבריהם נראה דאין לדמות תורת כלי לגבי חליפין לתורת כלי לגבי שבת, ומה ענין זה אצל זה

וכבר נחלקו בזה עוד בשו”ת מהר”ח אור זרוע לגבי ציפורי שיר המצפצפים בקול אם מותר לטלטלם, דבסימן פ”א כתב להקל בזה מסברא דכשם שמותר לטלטל כלי שכל הנאתו רק הנאת המראה, וכשם שמותר היה לטלטל כלי שיר אילולי שאסרו חכמים לנגן שמא יתקן כלי שיר, כך מותר אף לטלטל ציפורים אלה שהנאתן הנאת הקול

אך בסימן פ”ב הובאה תשובת הרא”ש דלא מלאו לבו להקל בבעלי חיים דהוי מוקצה וכצרורות שאין להם תורת כלי ואף צרורות שבחצר הוי מוקצה וכמו”כ בע”ח שאין להם תורת כלי, ועוד דלא פלוג חכמים בבע”ח

הרי לן שיש מן הראשונים שהתירו לטלטל בע”ח שראויים להנאת בנ”א כגון לשחק בהן תינוקות וציפורי שיר, אך דעת התוס’ והרא”ש להחמיר בזה

אמנם לכאורה יש מקום לדון להקל בחיות אלה בזמנינו, דבימי קדם לא היו מגדלים חיות ועופות כדי להשתעשע בהם ולטלטלן אלא שכתבו התוס’ דמ”מ אפשר להשתמש באפרוח כדי להרגיע תינוק בוכה, אך פשוט שלא גידלו אפרוחים לשם מטרה זו, ולא ייחדו אותם לשימוש זה, ומשו”כ החמירו הראשונים, משא”כ בזמנינו שחיות אלה מטלטלין אותם תדיר וזה דרך שימושן והנאתן, ומסתבר דבזה יודו התוס’ והרא”ש שמותר לטלטלן

דהלא זיל בתר טעמא, התוס’ דימו בע”ח לגרוגרות וצימוקין, והרא”ש דימה בע”ח לצרורות שבחצר, והרי חיות אלה שבזמנינו ודאי לא דמי לגרו”צ דדחי’ בידים ולא חזי’ וחיות אלה קירבום בידים וחזיא טובא

ואם באנו לדמות בע”ח לצרורות ואבנים וכדברי הרא”ש והמשנ”ב (סימן ש”ח ס”ק     ), הלא עפר וצרורות שייחדם לשימוש תמידי ע”י מעשה מהני הייחוד לכו”ע, וה”ה בבע”ח אלה שייחדום לשימוש וטלטול, ומטלטלים אותם בכל יום ויום

ואת”ל משום לא פלוג וכדברי הרא”ש, הלא כבר כתבו גדולי הפוסקים דעד כאן לא אמרינן לא פלוג אלא כאשר ברוב המקרים והעניינים יש סברא לגזור ולאסור ואסרו מיעוטו אטו רובא, אבל כאשר אין טעם לאסור אלא עפ”י המיעוט לא מסתבר שאסרו את הרוב בשביל המיעוט וכל כה”ג לא אמרינן לא פלוג, עיין במשנה למלך הל’ גירושין (פי”ב הט”ז) ובפרמ”ג (יו”ד סי’ פ”ח מש”ז ס”ק ב’) בשם המנחת יעקב (סימן ע”ו ס”ק כ”ב) ובמחצית השקל (או”ח סימן רע”ה סק”ה)

ובחי’ הגרעק”א כתובות (ב’ ע”א) כתב שנחלקו רש”י ותוס’ בכלל זה, ואכמ”ל. אמנם בכסף משנה (עדות פ”א סוף ה”ב) משמע דנקט דגם ברוב אטו מיעוט אמרינן לא פלוג, עי”ש

ויש לדון בזה גם במה שנחלקו הפוסקים אם יש להקל באיסור מוקצה משום צבע”ח. המשנ”ב (סי’ ש”ח ס”ק קמ”ו) כתב כדעת המג”א (סקי”א) דלא התירו משום צבע”ח או הפסד, אך באליהו רבה (שם ס”ק י”ח) תמה על המג”א מדברי השלטי גיבורים (נ”א ע”א מדפי הרי”ף) שכתב בשם הרי”ד דהתירו טלטול מוקצה במקום צבע”ח כשאי אפשר בענין אחר, ולשיטתו מה שאמרו בשבת (קכ”ח ע”ב) דלא התירו לטלטלן בידים אלא ליתן לתוך הבור כרים וכסתות כדי שהבהמה תעלה מאליה, ומשמע דלא התירו לטלטלן בידים אף שנפלו לתוך הבור ויש צער בע”ח, אין זה אלא שצריך להשתדל למלטם מן הצער בלי לטלטלן אך במקום שאי אפשר כגון שלא עלתה הבהמה מן הבור מותר אף להעלותה בידים, עי”ש

ועיין עוד במשנ”ב (סימן ש”ה סק”ע) שהביא את שתי הדעות, עי”ש

והחזו”א (או”ח סימן נ”ב אות ט”ז) כתב דיש להקל בטלטול מוקצה משום צער בע”ח או הפסד, עי”ש

והנה כלבי הנחייה ושירות כלבים גדולים הם ואין צריך להרימם לידים אלא לנגוע בהם על מנת להלביש עליהם את רצועתן המיוחדת ולחלצה ובזה ודאי יש להקל יותר דהלא מבואר בשו”ע שהתירו לדדות ולדחוף חיות ותרנגולין במקום צער וכ”כ המשנ”ב (שם ס”ק קנ”א)

אך לכאורה יש להקל אף בטלטול גמור בחיות שדרך לטלטלן תדיר במקום צעב”ח

והנה נחלקו שני גדולי הדור אם מותר לטלטל אקווריום ובו דגי נוי

דעת האגרות משה (או”ח ח”ד סי’ ט”ז) דכיון שהדגים אסורים בטלטול הוי האקווריום בסיס לדבר האסור. אך דעת הגרש”ז כפי שהביא בשמירת שבת כהלכתה (פרק כ”ז הערה ק”א) דיש להתייחס לאקווריום ולכל אשר בו כדבר אחד וככל כלי שנהנים לראותו ולהתבונן בו ומשו”כ מותר לטלטלו

ולענ”ד מסתבר טפי כדברי האגר”מ, אך אין בזה הכרע

ובכלבי הנחייה כתב האג”מ (או”ח ח”א סי’ מ”ה) להקל, וכ”כ בשש”כ (פי”ח הערה ס”ב) בשם הגרש”ז אוירבך, עי”ש

Leave a Comment

Scroll to top